בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגברת הנעלמת

12תגובות

בניגוד לאמנויות ותיקות שהתפתחו בחברות דתיות, הקולנוע התגבש במאה שיצאה בשאלה. סוגיות היסוד שהעסיקו במאים מרכזיים בהיסטוריה של הקולנוע, כמו ברגמן, ברסון, פאזוליני, בונואל, טרקובסקי, פליני וגודאר, היו כרוכות בהתנצחות תמידית עם העולם הדתי הישן וסמליו, ובהרהורים על אתיקה ומוסר במציאות ללא אל. האמנות השביעית נהפכה למוקד ההתקהלות החדש, ובמידה מסוימת בתי התפילה הומרו באולם הקולנוע.

צורת האמנות החדשה, שהשתחררה משירות השלטון המדיני והדתי ומכבלי ההסתגרות האליטיסטית של האמנויות האחרות (ואף הצליחה לסחוף קהלים רחבים), החליפה את מקומה של הדת כנושאת את עמוד האש של רוח התקופה, וכיוצרת זיקה בין אדם אחד לאחר. הדימוי הוויזואלי שסביבו התנקז המאבק התרבותי בין מסורת למודרנה היה גוף האשה. בעוד הגישה המסורתית הצביעה על הגוף הנשי כאיום מיני פתייני, העלול להדיח את הגבר לדרכים נלוזות, המודרנה, באצטלה של מהפכת האהבה וה"שחרור המיני", תחמה את האישה כאייקון מיני בלבד, שאותו היא חושפת שוב ושוב בהתרסה, כדי לכונן את מעמדה כתרבות חופשית. החופש נשאר כמובן נחלתם של הגברים.

העיסוק באמונה, כפירה, דת ודיאלוג עם האל או העדרו, היה ונותר קשור בעיקר לגברים. לרוב, לדמויות של נשים המופיעות על המסך אין עניין ברעיונות בכלל ובמטפיזיקה, ומחשבותיהן תחומות למרחב של יחסים ודאגה. השנה, הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים ברחובות מקדיש תוכנית רחבה לקשר בין נשים ודת בקולנוע, בשאיפה לעורר דיון מורכב בייצוג של נשים בחברות הדתיות והחילוניות, ולתת ביטוי לחקירה תיאולוגית ורוחנית של נשים.

כבר למעלה מעשור מסתמנת מגמה עולמית של פונדמנטליזם דתי, וגם בישראל, הציבור התחיל לחוש השנה על בשרו את השפעותיהן של תופעות שחברה דמוקרטית מודרנית אינה יכולה לשאת. בראשן הקצנה דתית המכוונת לדחיקת נשים מהמרחב הציבורי: מחיקת תמונות של נשים משלטי חוצות ומכרזות סרטים, הפרדה בין נשים לגברים באוטובוסים עירוניים בירושלים ובבית שמש, איסור על שירת נשים באירועים של צה"ל ומניעת נגישות של נשים לאתרים ממלכתיים. המאבק על הגוף והקול הנשי עבר לרחוב ומתרחש לנגד עינינו, לא רק על גבי המסך.

הקולנוע והמציאות, המשקפים ומעצבים זה את זה, מעולם לא היו סמוכים יותר. ההתקוממות האקטואלית על הדרת נשים היא הזדמנות היסטורית וקריטית לדין וחשבון על האופן שבו נשים כן רוצות להיות מיוצגות: לא כאובייקט מיני מחד או העדר מאידך, אלא כאחת האדם, על שלל אפיוניה וחוויותיה. רק אם נתמודד לעומק עם ייצוגן הבעייתי של נשים בשתי החברות, הדתית והחילונית, עשוי המאבק על נראות של נשים - בקולנוע ובמציאות - לכונן שינוי משמעותי.

 

נטעלי בראון היא במאית והמנהלת האמנותית של הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו