בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כן, הוא לגמרי פוטין

223תגובות

מאז נבחר ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית, אחת הבדיחות הפופולריות ברוסיה הפוטינית ובפזורותיה התרבותיות ברחבי העולם, כולל זו שבישראל, היא: "בחירת אובמה לנשיא - הומור שחור של אמריקאים". נשאלת השאלה, האם תהיה זו גזענות לטעון כי קבוצה תרבותית שבקרבה צומחת ומשתרשת בדיחה כגון זו היא קבוצה המתאפיינת בנטיות גזעניות מובהקות, או שמא טענה כזו היא טענה אנטי-גזענית במהותה דווקא, באשר היא מאבחנת, ללא כחל וסרק, תופעה של גזענות מדאיגה בקרב ציבור בעל עבר משותף מסוג מסוים.

שאלה ממין זה אפשר לשאול גם באשר להשוואה שערכה יו"ר מרצ זהבה גלאון בין אביגדור ליברמן לולדימיר פוטין. האם הסברה שישנו מכנה משותף כלשהו בין שני פוליטיקאים ילידי מדינה אחת שלא קיימת עוד, שעלו לגדולה בזכות תמיכה לא מבוטלת של אזרחיה לשעבר של המדינה ההיא, ואשר לשניהם נאמנות מוכחת למסורת דיכוי זכויות האזרח שהותירה אחריה אותה המדינה - האם סברה כזאת תהיה סברה גזענית? או שמא להיפך, אולי יש בה דווקא כדי להצביע, ללא כחל וסרק, על תופעת הגזענות הפוסט-סובייטית בהקשרה הרחב?

המדינה הסובייטית ערכה ניסוי חסר תקדים בבני אדם. מצד אחד, מושגי הנאורות והשוויון, המוסר וכבוד האדם וחירותו גדשו את החלל הציבורי עד לעייפה. מצד אחר, בהעדר חברה פתוחה, בלא אפשרות כלשהי של בקרה ציבורית, התעוררו והשתוללו בחיי היום-יום באין מפריע השפלים שביצרי האדם.

די לצפות במעולים שבסרטים הסובייטיים החתרניים למחצה משלהי ימי ברית המועצות, כדי להתרשם מממדי הדרוויניזם החברתי, האלהת הכוחנות ביחסים בין יחידים וקבוצות, והבוז כלפי השונה והחלש, אשר היו מנת חלקם של אזרחים סובייטיים רבים בשנות ה-70 וה-80 של המאה העשרים. מי שלא גדל בברית המועצות המאוחרת, או לא חקר לעומק את תקופת דמדומיה, יתקשה לדמיין לאיזה שפל הידרדר המוסר האזרחי והפוליטי בקרב ציבור הסובייטי כתוצאה מניסוי זה.

הפער הבלתי נתפש בין רטוריקת השוויון האזרחי והלאומי לבין מציאות של דרוויניזם חברתי פראי ואפליה ממוסדת על רקע מוצא לאומי, גרם לאזרחים סובייטיים רבים לחשוב שהאשם הוא במושגי הנאורות, ההומניזם והשוויון. שמושגי הנאורות, ההומניזם והשוויון הם מושגים כוזבים וצבועים לכשעצמם, ולא מי שהשחיתו אותם.

טועה לכן הצבר הישראלי מן השורה, דוגמת ארי שביט, אשר קובע בתמימותו ("גרוטסקה של פוטין", הארץ 1.11), כי "העולים מרוסיה ביקשו לנוס מתרבות פוליטית רודנית, ולא לשכפל אותה". לפחות עד כמה שהדברים נוגעים למצביעי ליברמן (ברובם הגדול), כמו גם לציבור מצביעי פוטין ברוסיה, הרי שאלה ואלה היו רוצים למצוא את עצמם במדינה שלא תשתמש שוב במושגי השוויון וההומניזם המושחתים, ולא תילחם לשווא - גם לא למראית עין - באפליה בין קבוצות אנושיות, משום שאפליה כזאת היא ביטוי לגיטימי של טבע האדם.

מצביעי פוטין ברוסיה של היום הצליחו לממש במידה רבה חזון מדיני וחברתי זה. מצביעי ליברמן בישראל עוד עלולים להצליח לעשות כן בעתיד הקרוב. משום כך, ההשוואה בין פוטין לליברמן איננה השוואה גזענית. אדרבה, היא ביטוי למחאה נגד הגל העכור של הגזענות הפוסט-סובייטית, מצד כל מי שאינם חפצים בכך שהבדיחה בנוסח "בחירת אובמה לנשיא - הומור שחור של אמריקאים" תשתרש בעתיד לבוא גם בישראל.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו