בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המפתח בידי ישראל

30תגובות

האם ינקום ברק אובמה בבנימין נתניהו, אם ייבחר לכהונה שנייה? האם תבטיח בחירת מיט רומני לנשיא תמיכה אמריקאית בלתי מסויגת בתקיפה ישראלית באיראן? התשובה לשתי השאלות הללו שלילית. ימים ספורים לפני סיום אחת ממערכות הבחירות הצמודות בתולדות ארצות הברית כבר אפשר להעריך, שכל מי שייבחר לנשיא לא ישנה באופן דרמטי את יחסה של ארה"ב לישראל.

העימות הטלוויזיוני בין אובמה לרומני בשבוע שעבר הוכיח, ששני המועמדים אמנם משחקים את המשחק מול המצלמות, אך אין ביניהם הבדלים של ממש בכל הנוגע לישראל. כך, אובמה אינו מתכוון להתנכל לישראל אם ייבחר שוב, ורומני לא יזדרז לתת אור ירוק לפעולה ישראלית שתסכן את האינטרסים האמריקאיים באזור.

המפתח לעתיד היחסים בין ארה"ב לישראל נתון בידי הישראלים דווקא. הממשלה החדשה שתושבע בירושלים אחרי הבחירות ב-22 בינואר תשפיע על טיב היחסים הללו יותר מאובמה או רומני. הערכים שהיא וראשה ייצגו הם שיקבעו כיצד ייראו היחסים האישיים בין ראש הממשלה לבין מי שיישב בבית הלבן.

דוגמה מובהקת לכך מן העבר היא הקשר בין ראש הממשלה יצחק רבין לנשיא ביל קלינטון. מאז פגישתם הראשונה, במארס 1993, ועד רצח רבין בנובמבר 1995 ניהלו השניים מערכת יחסים קרובה, חברית, המבוססת על אמון, ובמקרה של קלינטון גם על הערצה כלפי רבין. הייתי עד לאירוע שבו נכחו השניים. רבין התקשה לסדר את עניבתו. קלינטון לא היסס, עקף את כל העוזרים והיועצים ומיהר לסייע לו. המחווה האנושית המרגשת הזאת סימלה עד כמה קרובים היחסים בין המדינות.

הסיבה להצלחת הקשר היתה החזון מעורר התקווה שהציגה אז ממשלת ישראל, שאיפשר לממשל האמריקאי לתמוך בה בלא סייג. רבין נבחר לתפקידו ב-1992 על בסיס ההבטחה לשנות את סדרי העדיפויות, לצמצם את האבטלה ולהגיע להסכם עם הפלסטינים בתוך תשעה חודשים. הערכים שעמדו מאחורי ההבטחות הללו - צדק חברתי, דמוקרטיה ושלום - הניחו את התשתית ליחסי האמון המלאים בין שתי המדינות.

וזה הוכיח את עצמו. לדוגמה, כשרבין הפתיע וחתם על הסכם אוסלו בלי לערב את ארה"ב, קלינטון התייצב מאחוריו בלא היסוס. וכשקלינטון נפגש עם חאפז אסד, רבין סמך עליו במאת האחוזים שיקדם את תהליך השלום בין ישראל לסוריה תוך כדי שמירה על האינטרסים של ישראל.

17 שנים אחרי רצח רבין, שיבה ליחסים הקרובים ההם נראית כמעט בלתי אפשרית. בישראל 2012 הפונדמנטליזם שאיפשר את ההתנקשות ברבין קונה לו עוד ועוד חסידים, ואתו מתגברות תופעות מדאיגות כדוגמת החקיקה נגד ארגוני זכויות האדם, ההסתה נגד המהגרים מאפריקה והתמיכה באפליה של הערבים אזרחי ישראל ושל הפלסטינים בשטחים. הפגיעה בדמוקרטיה הישראלית הרסנית לא רק לחברה הישראלית, אלא גם ליחסי ישראל עם ארה"ב.

ובכל זאת, יש מקום לאופטימיות. כל ממשלה ישראלית, מימין או משמאל, שתפעל לקדם את ערכי הדמוקרטיה המשותפים לישראל ולארה"ב, תמצא באמריקאים פרטנר. בכך תלוי טיב היחסים בין וושינגטון לירושלים, ולא בשאלה מי - אובמה או רומני - יישב בחדר הסגלגל.

הכותב הוא נשיא הקרן החדשה לישראל
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו