בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אז למה לי פוליטיקה עכשיו

106תגובות

לפני שנה וחצי כתבתי כאן מאמר שטען, שעם עזיבתו של אהוד ברק את מפלגת העבודה, כל המתמודדים החדשים והמפלגות החדשות צריכות לוותר על ריצה עצמאית לבחירות ולהצטרף למפלגת העבודה.

כתבתי שנכון, יותר מלהיב להקים דבר חדש, לעצב בעצמך את הערכים והרעיונות, לעשות יש מאין. יותר קשה לבוא ולהמשיך, לחזק, לחפש את היצירתיות בתוך מערכת קיימת. שיותר קל להוביל, להיות זה שקובע, מאשר להיות חלק מגוף קיים, שמחייב אולי ויתור על הבכורה. לא קל, אבל נכון. כתבתי שהצטרפות כזאת תיתן למפלגות ולמצטרפים אליהן עוצמה, נפח, אמינות, אנרגיה והתחדשות אמיתית. וגם, סוג של טרנדיות: תחושה של דבר נכון ו... חדש.

כתבתי שישראל צריכה היום מפלגות גדולות, חזקות, שיש בהן המשכיות והתפתחות; מפלגות שיש בהן אנשים רעבים לעשייה, יזמים, שרואים את עצמם כחלק מכלל ולא רק כסולנים. וישראל צריכה מפלגות שמסוגלות ורוצות לקיים דיון אידיאולוגי, לקבל הכרעות אידיאולוגיות ולפעול לפיהן. ממש, אבל ממש, לא תיכננתי אז להצטרף בעצמי. כתבתי, כרגיל, דבר שהאמנתי בו. כתבתי, כמו תמיד, דבר פוליטי.

מאז שאני זוכרת את עצמי אני אשה פוליטית. שמבינה שהכל פוליטי. הפמיניסטית האמריקאית גלוריה סטיינם אמרה פעם "אשה יכולה להיות או פמיניסטית או מזוכיסטית". פמיניסטית זה פוליטי, ופוליטי זה הכוחות הפועלים בחברה, או במדינה, השימוש שנעשה בהם וחלוקת הכוח. פוליטי זה יחסי כוחות. כלכלה, בריאות, דת, משפט, סקס, ילדים - גם המיטה הזוגית הם עניין פוליטי. גם האמירה "זה לא פוליטי" היא עמדה ומעשה פוליטיים.

מתוך היותי אשה פוליטית, אף פעם לא ניסיתי להסתיר את העמדות שלי. מתוך כך גם אף פעם לא נכנסתי לתוך ההגדרות והמשבצות. בין השאר, מעולם לא הפרדתי בין שני סוגי הפעילויות שלי: הפעילות החברתית תמיד השפיעה על זאת העיתונאית ולהיפך. בכל מסגרת שפעלתי בה פעלתי מתוך מחויבות לעמדות הפוליטיות שלי.

זו אותה מחויבות שאתה אני באה היום לפוליטיקה, הזירה שבה מתמודדים באופן המוחשי ביותר עם הפוליטי. המרחב שיש לו כוח לחולל מציאות, לשנות מציאות, להשפיע. זה המקום שבו מחלקים את התקציבים, שבו מחליטים מי משלם וכמה, מי מקבל וכמה, שם צריך לחלק מחדש באופן שוויוני את המשאבים וההזדמנויות. זה המקום שבו מעצבים את הדמוקרטיה הישראלית ושם צריך לאפשר לכל אחת ואחד לחיות לפי דתו ואמונתה, כולל לחילונים וללא-יהודים. זה המקום שבו מחליטים על מלחמה וצריך לנסות שיחליטו בו גם על שלום.

בשבוע מאז הצטרפתי למפלגת העבודה אני נשאלת ללא הרף "למה לך?" בטון שמבהיר שפוליטיקה זה כזה דבר מלוכלך ונחות ובזוי. מקובל לומר, שפוליטיקאים רבים הרוויחו את היחס הזה ביושר, אלא שהיחס הזה עצמו מייצר את הפוליטיקה ככזאת. חוסר האמון של הציבור בכנות כוונותיהם של אלה הפועלות והפועלים בזירה הזאת מפחית מהמנדט ומהיכולת שלהם לפעול כנציגיו. ככה זה הטבע האנושי. יחס ציני ומזלזל גורם לבניית הגנות ציניות ומזלזלות.

ההתלבטות הקשה ביותר היתה בשאלה אם אפשר באמת להשפיע משם על המציאות. לא יודעת, אני יכולה רק להגיד לעצמי שאם אווכח לדעת שלא, לא אשאר שם. בינתיים, אני שומרת הודעת סמס שקיבלתי מבכיר לשעבר בשירות הציבורי שאיננו חבר אישי שלי. הוא כתב לי: "למרות כל המהמורות והתסכולים שבטח יהיו, תזכירי לעצמך תמיד שאת עושה דבר חשוב ומשמעותי לציבור גדול". הלוואי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו