בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עגל 269

124תגובות

ב-2 באוקטובר 2012 הגיעו סשה בוז'ור, זהר גורליק ואולג אוזרוב לכיכר רבין בתל אביב וצרבו על גופם בברזל מלובן את המספר 269, מספרו של עגל ברפת בישראל. האקט נועד להביע סולידריות עם בעלי החיים במשקים החקלאיים, המסומנים באותו אופן. ב-1 בנובמבר, יום הטבעונות העולמי, עמדו בכיכר רבין - באירוע שאירגנו הפעילה למען זכויות בעלי חיים טל גלבוע ובוז'ור - עשרות פעילים, כדי לקעקע על גופם את המספר 269. האירועים הופצו ביו-טיוב והובילו אלפי פעילים בכל העולם לקעקע על גופם את מספרו של העגל מישראל.

מול עיני המחכים בתור לקעקוע נפרשה תמונתו של עגל 269. דוממת, תמימה. ראש לבן, עדין, עיניים גדולות. המבט נאחז באופן שבו מתפצל השיער שעל ראשו לשביל רך, ונעצר במספר הרצוע על אוזנו. 269.

המספר מכריז על ייעודו היחיד - מותו. מרגע הולדתו מתחיל מסעו אל מותו. זהו עולם שבו לאם אסור לגעת בצאצאה. שבו רגע החסד היחיד בחייו היה אולי כשניתן לו למצוץ לכמה שניות את ידה של הנערה שצולמה אתו, במקום הפטמות שמעולם לא ניתן לו לינוק. זהו עולם שבו התחכום האנושי מגויס כדי לשבור את מי שאינו יכול להבינו. שכן הפרות והעגלים אינם מבינים את משמעות המספר שעל גופם ואינם הולכים בשקט אל המוות. ולפעמים הם הולכים בכיוון ההפוך. פרות מנסות ללכת אחרי עגליהן; עגלים הנפרקים מאוניות וממשאיות אינם הולכים תמיד לכיוון הנכון, הכיוון אל המוות; רגליהם מתבלבלות כי הם קטנים וחלשים אחרי המסע, הצמא, קשיי הנשימה. אז הם מוכים בשוקים חשמליים ובדוקרנים. מטיילת שנתקלה בערבה במשלוחים הללו, המגיעים מאוסטרליה, סיפרה, כי "הם היו דבוקים אחד לשני, רזים ומלאי ריר... ואת שומעת כל הזמן קולות - הם נוהמים. הם מנסים בכל הכוח לעמוד על הרגליים... הצוואר מתוח בטירוף, בשביל לקבל קצת אוויר".

את המשלוחים הללו רוצה שר האוצר יובל שטייניץ לסבסד.

"אנשים פשוט אינם תופשים מה שעשינו לבעלי החיים - הם אינם תופשים את השפה, את הרגש, את האימה. וזו אכן אימה. שכן לקחנו מהם הכל: את בתיהם, את צאצאיהם, את אדמתם, את משפחותיהם, את כבודם, את שמחתם, את שפיותם, את חירותם ואת חייהם", כתבה הסופרת האמריקאית סיינה בלייק. סמלה של הלקיחה המוחלטת הזאת הוא המספר הנצרב על בעל החיים ומכריז בכך שהוא אינו נחשב עוד לנפש חיה. לכן, כפי שנכתב בסרטון המתעד את אירוע הקעקוע, "קיעקעו יהודים ב-2012 בישראל מספר על גופם".

רבים מתקוממים על ההשוואה לשואה. אבל כשיצחק בשביס-זינגר אמר "בשביל בעלי החיים כל יום הוא טרבלינקה וכל בני האדם נאצים", הוא לא התכוון לכך במובן המשפטי. רק המוסרי. והדגש הוא על המלה "בשבילם". "די בייחוס שמץ של יכולת הבנה לבעלי חיים כדי לקלוט איזה סיוט הוא העולם בשבילם, חלום על בני אדם קרי דם, חירשים ועיוורים, החותכים את אבריהם, לוקחים את צאצאיהם, לפעמים גם צוחקים על עוויתותיהם" - אמר רומן רולאן.

המתקוממים על ההשוואה טוענים שהנאצים שנאו יהודים, ואילו בני האדם מביאים בעלי חיים לעולם כדי להמיתם בייסורים לצורכי מזון. אבל לפחות רוב המזון הזה (אם לא כולו) נועד לצורכי עונג ולא קיום, והייסורים שיצירתו מלווה בהם, הצפיפות, קטיעת האברים, ההובלות, הפיטומים, נועדו לצורכי רווח כלכלי. האם אכזריות לצורכי עונג ורווח פחותה מאכזריות שנובעת משנאה? האם בני אדם אמורים גם לשנוא את מי שתמימותם אינה מאפשרת להם אפילו לשנוא בחזרה? ושמא העובדה שמדובר בבעלי חיים שאינם שייכים למין שלנו היא המקוממת - בבחינת איך משווים עגל לאדם? אבל בדיוק אותה שלילה של כל מה שיש לעגל, ובמיוחד הדברים הרלוונטיים לצורך התחשבות מוסרית, אלה שהוא חולק עם האדם - תודעה, יכולת לסבול שמקורה נפשי ולא רק פיסיולוגי - היא כדברי רומן רולן הפשע הבלתי נסלח ביותר. בניגוד להכרה בעוולות שנעשים לבני אדם, בעלי חיים פשוט אינם נחשבים.

באיזה עוד מושג, לבד מזה המתאר את הזוועות הגדולות ביותר שבני אדם המציאו בשביל בני אדם, אפשר להשתמש כדי לתאר את מתקן החליבה הזה: "כל היצורים החיים האלה העומדים במעגל, אסורים במוטות מתכת... - מחכים, מחכים, מחכים. בזמן שהדיסק הגדול הסתובב הסתכלתי בנקבות הללו עם המספרים על גבן. יצורים חיים מוקפים במכונות, צינורות ומתקנים שיוצמדו אל פטמותיהן... מוצצים את חלבן באופן קר ופרזיטי. האוכל במרכז התפלצת הזאת היה הנחמה היחידה של האמהות הללו שילדיהן נגזלו מהן". האמנית האמריקאית קארל כריסטופר.

"העגל האלמוני הזה יונצח לתמיד על גופנו, והמסר הזה יגרום אולי לבני אדם לשנות את האופן שבו הם תופשים בעלי חיים לא אנושיים", כתבו מארגני האירוע בכיכר רבין. אבל הפעילים עמדו בתור לקעקוע ועגל 269 יעמוד בתור לבית המטבחיים. לשם הוא ייכנס לבד, ואת הקולות שיוציא ברגעיו האחרונים ישמעו רק קירות המשחטה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו