בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שמחת עניים

20תגובות

מרוב מתח לדעת את תוצאות הבחירות האמריקאיות, נשארתי ישן כל הלילה. כשהתעוררתי בשש וחצי בבוקר התברר שברק אובמה ניצח. למרות אכזבתי ממנו, שמחתי. על המקום חשבתי לשלוח זר פרחים ענק, עם חיבוק גדול, לבנימין נתניהו. מעשה נלוז אך מתבקש. אך, נא להירגע, לא שלחתי, כי טרדות היום גזלו את זמני.

למרות שהאירועים מתרחשים מעבר לאוקיינוסים, אי אפשר להישאר אדיש במעמד כזה, במיוחד שהטוב, גם אם הוא יחסי - והכל יחסי כידוע, ניצח. ובכן, מאבק האימים שהתנהל שם, הוכרע על חודו של קול, לטובת השפויים, כי אם לדבר על האזרח האמריקאי הרגיל, אז בחירתו של ברק אובמה היתה לטובתו; מי שפוסל 47% מאמריקה, אמריקה השנייה, טוב שנפסל. העם האמריקאי ניצל בעור שיניו מעוד ארבע שנים של קיצוניות רפובליקאית, שהמיטה אסון, במהדורה הקודמת, על אמריקה ועל שאר העולם.

אך, אם מדובר בנו – הלווינים של הענק האמריקאי - אז תקוותנו, שהתלהבות הנעורים של ברק אובמה תחזור הפעם ביתר שאת, ושהעקרונות שהתווה בראשית דרכו לפתרון הבעיה הפלסטינית - יצופו שוב מעל פני המים. בראש ובראשונה שיעמיד את עניין ההתנחלויות באור הסטנדרטים של החוק והמוסר בעולם, כלומר שיוגדרו מחדש כמכשול לשלום; ושיישר מחדש את עיקרון שתי המדינות שבנימין נתניהו עיקם עד לבלי היכר. אומרים שהנשיא, בקדנציה השנייה, יהיה משוחרר יותר מאימתם של איפא"ק ושלדון. אינשאללה.

לפני ארבע שנים, כמו בימים אלה, הערתי את בתי חלא, אז בת ארבע, והודעתי לה בהתלהבות, שאובמה ניצח. מתוך נמנום שאלה באכזבה: "לא עמראן!?" (מועמד חד"ש אז לראשות מועצה המקומית ביפיע). הסברתי לבתי באורך רוח, שיפיע, למרות הכבישים הרחבים והפארקים הירוקים, אינה אמריקה, ושנגזר עלינו שאנחנו, ולא הדוד אובמה, נדאג לחינוך ולפינוי האשפה. ובמסר חינוכי תקיף הסברתי לה גם, שאל לנו לצפות מאחרים שיעשו את העבודה השחורה בשבילנו.

עכשיו לך תסביר לידידי, הערבים והיהודים, שכאן זה כאן ואמריקה זה אמריקה. וכי למרות השחר החדש-ישן שמפציע על אמריקה, הכפור המקפיא ממשיך בארצנו. לכן שמחת החוגים הדמוקרטיים אצלנו היא שמחת עניים. איך אומרים אומרים בערבית? "הקירחת מתפארת בשערות בת דודתה". עם נתניהו- ליברמן- בן ארי, ורוב מכריע מהציבור הישראלי שתמך ברומני - הדרך לשמחה עוד ארוכה.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו