סוציאל-דמוקרטיה להמונים - דעות - הארץ

סוציאל-דמוקרטיה להמונים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

למרות השפע בסקרים, החגיגה הזאת עוד תתגלה כמסיבת הסיום של רבים ממשתתפיה, אלה שמקרוב באו ואלה שנאלמו ובהמשך גם נעלמו. הפעם אין מדובר בנטייה הכרונית של מפלגת העבודה לזלול את מנהיגיה בכל פה, אלא בליקוי מסוג אחר: ליקוי למידה, או הפרעת קשב. מישהו בעבודה מניח הנחת-עבודה שגויה. העם אמנם דורש צדק חברתי, אך למערכת בחירות חוקים משלה.

תפוגת סדר היום החברתי קרבה לפקוע. ויסלחו לי הסוקר האמריקאי סטנלי גרינברג, היועץ שלום קיטל ובוז'י הרצוג. לא שלי יחימוביץ' תקבע את סדר היום למערכת הבחירות. בנימין נתניהו יקבע אותו. אם לא אחרים, הוא עצמו ירים לעצמו כדורים להנחתה. בימים האחרונים כבר החל בכך. האיום האיראני והפלסטינים חזרו לסדר היום, והם כאן כדי להישאר. ובעבודה? בעבודה משווקים סוציאל-דמוקרטיה להמונים.

אוהדי יחימוביץ' רואים בה יו"ר אולטימטיבית. חריפה, ממוקדת מטרה, הולכת בגדולות שתגיע רחוק. והעיקר: מרפאה אלטרנטיבית שחוללה נס רפואי - הזרימה את המחאה החברתית לעורקי מפלגת העבודה, עוררה לחיים מפלגה שובקת, והוציאה את חברי הכנסת שלה לחופשה מרוכזת במנזר השתקנים. ליו"ר יחימוביץ' ולמפלגתה יש במה להתגאות. יש חזרה - בסקרים - לליגת העל, יש התמודדות על מקום בצמרת, ויש קולקטיביות רעיונית.

השקט העוטף את יחימוביץ' הוא שקט מביך. מזמן לא שמענו רבים כל כך שותקים כל כך. פה ושם הרצוג באולפן. להרף עין דורך כוכב (סתיו שפיר, איציק שמולי, נחמן שי), מנצנץ וחוזר למסלולו, מסלול סובב יחימוביץ'. ממפלגת העבודה - פעם תנועת שמאל-מרכז ציוני - וממנהיגתה לא תישמע כמעט מלה על המזרח התיכון, על שלום, ביטחון, על הנעשה בשטחים, על אלימות, גזענות, על תקיפה באיראן. לא אופק מדיני ולא תוכנית מדינית.

ככה זה כשלובשים את בגדי הסוציאל-דמוקרטיה החדשים. באחרונה אמנם נרשמו מפי יחימוביץ' דברים אחדים בעניין הפלסטיני: החזרה למשא ומתן עמם, אמרה לנשיא צרפת, עוברת דרך "הכרה פלסטינית בישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית", ואימצה בכך תנאי מוקדם מבית מדרשו של נתניהו; בנאומה בכנסת בישיבה לזכר יצחק רבין קראה לעבר היו"ר, ראובן ריבלין: "מי רוצה לחיות במדינה דו-לאומית?" והשבוע העניקה ציון לדברי מחמוד עבאס (בראיון לאודי סגל, ערוץ 2) נגד אינתיפאדה שלישית בקובעה, כי "הנם משביעי רצון".

"זה לא מעט", אמר לי השבוע חבר ותיק בעבודה, "מפיה של מי שאינה רואה במפעל ההתנחלויות חטא ופשע, כדבריה". "יש בה כוחנות חיובית", הוא אמר, "אבל הרצון להתחבב על הימין הוא קטלני. במרוץ הזה נתניהו תמיד ישיג".

ארתור פינקלשטיין, מהוגי "הליכוד ביתנו", פיזר בימים האחרונים הבטחה כי מיט רומני יהיה הנשיא הבא של ארצות הברית. אבוד. נתניהו ייאלץ להמשיך לתמרן מול ברק אובמה, ולהודות למזלו הטוב על כך שבבחירות בישראל ימצא מולו את הנמר הסוציאל-דמוקרטי שהעבודה רוכבת עליו. נמר של נייר.

אולי לא מדאיג את יחימוביץ' מי יהיה ראש הממשלה הבא. אולי גם יאיר לפיד אינו דואג. ואם הם אינם דואגים - זה מה שמדאיג, שלא לומר מפחיד. לידיעת ציפי לבני ואהוד אולמרט, ולאוזנו של הנשיא. לא אובמה. שמעון פרס.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ