שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אמנון בארי-סוליציאנו ומוחמד דראושה
אמנון בארי-סוליציאנו ומוחמד דראושה

דמוקרטיה נמדדת בראש ובראשונה על פי מידת ההשתתפות של מיעוטים בחיים הציבוריים, ובמיוחד בחברה שיש בה מיעוט לאומי משמעותי. השתתפות המיעוט בכל תחומי החיים - בכלכלה, באקדמיה, בתקשורת ובפוליטיקה - חיונית ליציבות החברה ומעידה על יכולתה לבנות מכנה משותף רחב גם לנוכח מחלוקות עמוקות.

זאת ועוד, השתתפות המיעוט הערבי היא אינטרס של הרוב היהודי. גם כאשר השתתפות זאת אינה נעימה לרוב וגם כשהיא מערערת על הקונסנזוס או שהיא לעומתית, היא עדיפה עשרות מונים על החלופה של נסיגת המיעוט מהחיים הפוליטיים והתבדלותו.

לכן מדאיגה הירידה החדה בשיעור ההצבעה של האזרחים הערבים בישראל - מ-75% בבחירות ב-1999 ל-53.4% בבחירות האחרונות - שפל של כל הזמנים, המשקף ירידה חדה בהרבה מהירידה בשיעור ההצבעה בקרב האזרחים היהודים.

מחקר על עמדות בחברה הערבית, שערכה עמותת "יוזמות קרן אברהם" לקראת הבחירות הקרבות ובחן דרכים לעידוד ההצבעה של האזרחים הערבים, מעלה תמונה מורכבת: רוב הערבים שאינם מצביעים עושים זאת עקב תחושה שהצבעתם אינה אפקטיבית ואין בכוחם להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות במדינה. נראה שרבים ממי שאינם מצביעים פועלים מתוך שיקולי תועלת ולא מתוך רצון בבדלנות (מהמחקר עולה, כי שיעור האזרחים הערבים המחרימים את הבחירות ממניעים אידיאולוגיים נמוך מ-20%).

התחושה של חוסר אפקטיביות רווחת וברורה: פחות מ-20% מכלל האזרחים הערבים סבורים, שהצבעה עשויה לקדם אותם ברמה המעשית ולשפר את חייהם. תחושה זו בולטת במיוחד בקרב מי שאינם מצביעים: 51% מהם אינם מאמינים שבכוחה של הצבעה להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות. תחושת חוסר האפקטיביות בקרב הערבים השתקפה גם בקבוצות מיקוד שהשתתפו במחקר: "הצבענו לחברי הכנסת - גם יהודים וגם ערבים - וזה לא עזר לנו בכלל, שום דבר טוב לא יצא מהם", אמרה תושבת סחנין.

האזרחים הערבים מעוניינים להגדיל את ייצוגם בכנסת, אך אינם רוצים ב"ייצוג סרק", אלא ביכולת השפעה אמיתית על החלטות הנוגעות לעתידם. כך, התסריט של שריון מקום לשר ערבי בממשלה מעלה את נכונותם להצביע יותר מהבטחת מכסה לחברי כנסת ערבים - 56%  ו-49%, בהתאמה, השיבו, שצעדים כאלה יגדילו את הסיכויים שיצביעו. האפשרות שמנהיגים יהודים יקראו לשתף הערבים בניהול ענייני המדינה מגדילה גם היא את סיכויי ההצבעה בקרב יותר ממחצית הנשאלים. השאיפה הפרגמטית למקסם את כוח ההשפעה היא ההופכת את רעיון האיחוד בין המפלגות הערביות למושך כל כך. רעיון זה מעלה ל-59% את סיכויי ההצבעה בקרב משתתפי המחקר.

נראה, כי הבטחת שיתוף אמיתי של הציבור הערבי בתהליכי קבלת ההחלטות, דרך נבחריו, היא הדרך לקידום השתתפותו בבחירות. מנגד, מסרים שליליים - למשל, כאלה המדגישים את שוליות ההנהגה הערבית בפוליטיקה הישראלית, או המפחידים את הערבים מתוצאות של אי הצבעה - התגלו כלא יעילים, לעומת מסרים חיוביים, המציעים תקווה לשינוי. כמובן, תקווה שלא תלווה בהישגים ממשיים של הציבור הערבי עלולה להחריף מגמות של ייאוש מהמערכת הפוליטית.

שאלת הנושאים העומדים על סדר היום חשובה לא פחות מסוגיית ההשתתפות בבחירות. הציבור הערבי מעמיד סוגיות כלכליות-חברתיות בראש סדר העדיפויות: רבע ממשתתפי המחקר רואים בחינוך את הנושא החשוב ביותר, רבע מעמידים בראש את העוני והאבטלה, ו-16% מהם סבורים שהאלימות הגואה בחברה הערבית היא הבעיה החמורה ביותר. הסכסוך הישראלי-הפלסטיני מדורג במקום הרביעי - רק 12% סבורים שהוא הבעיה החמורה ביותר.

בפתח מערכת הבחירות לכנסת ה-19, האזרחים הערבים של ישראל מחפשים "דיל הוגן" ביחסיהם עם החברה היהודית והמדינה. השאלה שנותרה פתוחה היא, אם יימצאו מנהיגים, בציבור היהודי ובציבור הערבי כאחד, המסוגלים לסגור עסקה כזאת.

הכותבים הם מנהלים של "יוזמות קרן אברהם", ארגון הפועל לשילוב ולשוויון בין יהודים לערבים

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ