בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתפקדים למפלגת הממתינים

20תגובות

רשימת הליכוד ביתנו מסתמנת בסקרים כמפלגה הגדולה ביותר בכנסת הבאה. אבל כרגע נראה שיש רשימה גדולה ממנה: מפלגת הממתינים. המפלגה הזאת אינה הולכת בקטנות. קישטו ומקשטים אותה אישים מהשורה הראשונה, ומדי פעם נוסף עוד מטאור לרשימה. אהוד אולמרט, ציפי לבני וחיים רמון כבר מרצדים בה מזמן, ואחריהם הצטרפו כוכבים חדשים - משה כחלון ואפילו שמעון פרס.

פרט למשיח כחלון, שלאחר היסוס מתוקשר הודיע שלא יבוא וגם לא יתקשר, נראה ששאר האישים האלה עדיין לא החליטו. הם מתלבטים ומתייסרים וממתינים להחלטה שצפויה כל רגע. ובינתיים כולנו ממתינים בדריכות למוצא פיהם, שבו תלוי הכל. אפילו התבטאות של אולמרט שהוא טרם החליט אם ירוץ לכנסת הבאה זוכה לכותרות. הרי גם אי החלטה היא ידיעה חשובה. רשימת אי ההחלטות אצלנו ארוכה בהרבה מרשימת ההחלטות. אנחנו פשוט מאוהבים באי החלטות.

לכל האישים שנמנו כאן לא באמת דחוף להתמודד כמובן, אבל מקורביהם לוחצים עליהם, והם קשובים לרצון עמם, ולא ברור אם יוכלו להתעלם ממנו לאורך זמן. הם היו שמחים לעשות לביתם, או למשפטם במקרה של אולמרט, אבל הלחץ העממי גובר והמדינה במצוקה, והם, רק הם, יביאו ישועה.

ואנו כמובן נצביע בהמונינו גם לעבריינים מורשעים. אולמרט בסך הכל הורשע בנאמנות לחברים, המהווה ערך חשוב כידוע. ואם קיבל מעטפות כסף כפי שקבע בית המשפט הרי שהוא יודע לבחור את החברים הנכונים. ואילו דרעי כבר ריצה את עונשו, אז למה להענישו שוב. הוא הרי כיכב שנים במפלגת הממתינים וכבר התמכרנו לו.

ככל שהממתין התורן משתהה יותר, כך מניותיו אצלנו נוסקות. חיבוטי נפש קצרים אינם נחשבים. אנחנו רוצים ערפל, לא שמים בהירים. הוודאי נשחק אצלנו מהר. רק הממתין הנצחי ינצח. הממתין גם לא חייב לפרט את עמדותיו. אולי יחליט בסוף לא לרוץ. ובכלל אין לנו צורך בעמדות, בוויכוחים עקרוניים, בעימותים רציניים כמו במערכת הבחירות בארה"ב. אידיאולוגיות זה פאסה. הן חלק מהמודרנה. אבל אנחנו פוסט מודרניים. במקום הייררכיות יש רייטינג. העם מאס ברעיונות. העם דורש סלבים.

משה כחלון עוקף מימין את נתניהו בנושא הפלסטיני, אבל בזכותו אנחנו מסמסים בזול ולכן סקרים הראו שהוא היה שואב קולות אפילו מהשמאל. אז מה אם אמר באחרונה שממשלת נתניהו היתה הממשלה החברתית ביותר שקמה כאן. חיוכו שובה לב ולו רק היה רץ היינו רצים אחריו.

כמו במחזה "מחכים לגודו" של סמואל בקט, אנחנו תמיד בהמתנה למשיח התורן. מהות הפוליטיקה הישראלית היא המתנה. המתנה לפרטנר, המתנה למלחמה, לפצצה, לשואה שנייה, לגיוס חרדים, לשתי מדינות לשני עמים. המתנה למוצא פיהם של הממתינים התורנים, ואם הם שותקים שייתנו איזה רמז לפחות, באמצעות מקורב או מגדת עתידות.

אלפיים שנה המתנו בסבלנות למשיח, ואז באו הציונות והמדינה, ועמן שעת כושר להחלטות ופעולה. אבל ההמתנה למשיח כבר טבועה עמוק מדי בתוכנו. ושורת הפתיחה של "מחכים לגודו" - אין מה לעשות - הפכה לסיסמתנו. אז איזה מזל שבמערכת הבחירות הזאת - יותר מאי פעם - אנחנו מוצפים במשיחים. איזה מזל שיש למי להמתין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו