בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אל תצביעו לדיקטטורים

53תגובות

כאשר הישראלים מדברים על הדמוקרטיה במדינה, הרי שלבד מהגאווה על עצם קיומה - דבר שאינו מובן מאליו במדינות רבות אחרות ובמיוחד לא במזרח התיכון - הם גם רואים בעיות שעשויות לערער את מהותה. חלק מהבעיות נראות לעין: ריבוי המפלגות, השחיתות במפלגות ואצל פוליטיקאים, הזיגזוגים של פוליטיקאים רבים, ההדרה של נשים מכמה מפלגות ושל קבוצות חברתיות מסוימות (האתיופים למשל).

אבל יש תופעות לא פחות מטרידות, שלא רבים מבחינים בהן. הקשה והמטרידה בהן, שנחשפה במלוא משמעותה ערב הבחירות, היא קיומן של דיקטטורות בתוך המפלגות. למעשה, ברוב המפלגות, הוותיקות והחדשות, המנהיגים שולטים שלטון מוחלט. זה נכון בלי ספק לגבי בנימין נתניהו, כפי שהתגלה בבירור כאשר הוא כפה על הליכוד את החלטתו האישית לאחד את המפלגה עם מפלגתו של אביגדור ליברמן, ישראל ביתנו. מבלי שהציג לחברי מפלגתו את הסכם האיחוד, הוא הבטיח לליברמן את המקום השני ברשימה המאוחדת והקציב לאנשיו מקומות ריאליים ברשימת המפלגה לכנסת הבאה. ליברמן עצמו שולט במפלגתו שלטון ללא מצרים: הוא הרכיב לבדו את הרשימה לכנסת וקבע מה יהיה המצע, מי יכהנו כשרים ומי יהיו ח"כים מן השורה.

גם יאיר לפיד נוהג בדרך זו. מרגע שהקים את מפלגתו, הוא המחליט היחיד בכל מה שקורה בה, ולפי דבריו, הדפוס הזה לא ישתנה. בש"ס השליט הכל-יכול הוא אפילו לא מנהיג המפלגה (שלושת מנהיגיה במקרה הזה), אלא הרב עובדיה יוסף. אהוד ברק הוא השליט היחיד במפלגת העצמאות, והוא קבע מי יהיו חברי הכנסת, והוא קובע את מהלכי המפלגה, בין אם היא תזכה בבחירות ובין אם לא. לכאורה, המצב במפלגת העבודה ובמרצ טוב יותר מפני ששם מתנהלות בחירות מקדימות, אולם, למעשה, גם בהן ראשי המפלגות נוהגות בדרך דומה.

יש שיאמרו כי כך היו הדברים מאז ומעולם בפוליטיקה הישראלית, אבל בדיקה של המפלגות הגדולות בעבר - מפא"י-העבודה וחרות-הליכוד - מראה כי לא כך היה מצבן, אפילו לא בימיהם של דוד בן-גוריון או מנחם בגין. תחת מנהיגותם של בגין ובן-גוריון, ושל רבים מאלה שבאו אחריהם, לחברי המפלגות היתה השפעה רבה על המצע של המפלגה, על היחס לאזרחים ועל זהות המנהיגים.

מבחינת הדמוקרטיה, התוצאה של שלטון יחיד בתוך המפלגות היא, שגם במערכת הפוליטית כולה, מלבד היכולת להצביע בבחירות הכלליות, אין לאזרחים כל השפעה על המדיניות בתחומים החברתיים, הפוליטיים והכלכליים. למעשה, הריבון בישראל איננו האזרח - שזו המהות של משטר דמוקרטי - אלא ראשי המפלגות. הדברים משפיעים הן על המדיניות והן על ביצועה.

כישלונן של המחאות החברתיות והכלכליות ומדיניותה של הממשלה הנוכחית, הוכיחו כי לאזרחי ישראל אין השפעה על המתרחש במדינה. ראשי המפלגות שזוכים בבחירות ומקימים את הקואליציות, עושים ככל העולה על רוחם. נראה שכך יהיה גם אחרי הבחירות הבאות.

לכן, אין להצביע למפלגות שמנהיגיהן הם למעשה דיקטטורים שבעזרת הפקידים עושים ככל העולה על דעתם, בלי להכיר במי שצריך להיות הריבון האמיתי - האזרחים.

הכותב הוא פרופסור אמריטוס במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו