אין כניסה לערבים

צבי בראל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צבי בראל

מסעדת "סוהו" בראשון לציון דחתה לכאורה את בקשתם של זוג אזרחים ישראלים לבוא לסעוד במקום. בעלי בתים דוחים את פניותיהם של אזרחים ישראלים לשכור את בתיהם. מקומות עבודה מחפשים תירוצים כדי לסלק מועמדים ישראלים שמבקשים לעבוד אצלם, ויישובים מוודאים שרק אזרחים ישראלים מסוימים מאוד יוכלו להתגורר בשטחם. אין בכך דבר יוצא דופן. גם הנימוקים מתקבלים על הדעת. המסעדה מלאה, הדירה כבר הובטחה לאחר והמעביד מעדיף עובד עם כישורים מעט שונים.

איך אפשר לבוא בטענות על הסברים כאלה? לפתע, ואולי לא כל כך לפתע, מתברר שלכל הדחיות הללו יש מכנה משותף. כל הפונים שנדחו סובלים מנכות קשה. הם ישראלים שאינם נושאים שמות יהודיים. שמם הוא מחמוד או סמא, חאלד או פאטמה. מחלתם קשה מנשוא. הם ערבים. הם עלולים לקלקל את תיאבונם של הסועדים שזכו בשם הנכון: תמיר או ענת; הם יפחידו את השכנים ששמם צאלה ואבימלך; הם עלולים לשבש את העבודה במפעל שבו עובדים סשה ואולגה.

אופס. גם אלה שמות לא יהודיים, אבל הם "משלנו". מסעדת "סוהו" שסירבה, על פי ההקלטות, לרשום את הזמנתם של מחמוד וסמא ספורי מיפו, לא עשתה מעשה יוצא דופן. בסך הכל היא רצתה לשמור על העסק. ועסק טוב מוטב שלא יארח, יעסיק או ישכן אזרח ישראלי שמתעקש להציג את עצמו בשמו האמיתי, לדבר ערבית ולא עברית, אנגלית או רוסית. איזה אסון יקרה לערבי אם יציג את עצמו כמשה ולא כמוסא, שלמה במקום סולימאן? אפילו למסעדת "סוהו" אין בעיה עם ערביותם של בני הזוג ספורי, רק שמם המשונה מטריד. תשאלו מאות מסעדות בישראל שמעסיקות ללא אפליה מלצרים, טבחים ואפילו מארחים ערבים, הם רק נדרשים לוותר על שמם.

לחרפה הזאת לא יכול להיות שום הסבר או תירוץ. פורמלית, ישראל מתהדרת במערכת חוקים חפה מאפליה. כזאת שעיוורת למוצאו, צבע עורו או מינו של האזרח. אבל זוהי מערכת חוקים שמנותקת מן המציאות, חלון ראווה נאה שמסתיר חומה בלתי חדירה של גזענות. זוהי מציאות שאיננה נשענת על שוויון אזרחי אלא על סיסמאות אדנותיות כמו "בלי נאמנות אין אזרחות", על פסקי הלכה והטפות ארסיות נגד אזרחים ערבים כמו אלה של הרב שמואל אליהו מצפת, שהסית לכאורה נגד השכרת דירות לערבים. זוהי מציאות ששיעתקה את ההוראה "אין כניסה ליהודים" ומיישמת אותה כלפי אזרחים ערבים.

עקירת הרוע הזה אינה יכולה להישען רק על תלונותיהם של כמה אזרחים ערבים אמיצים שעדיין לא נואשו מלתבוע את זכויותיהם לא רק מול המדינה אלא גם, ואולי בעיקר מול התרבות היהודית הישראלית. נדרשת פעולה יזומה, של אזרחים ושל הרשויות, כדי לחשוף, להוקיע ולהחרים עסקים שאימצו את הגזענות כנורמה. ואולי לא צריך להחרים. אפשר להחליט שמעתה כל אזרח יהודי שמבקש להזמין מקום במסעדה או בית מלון יאמץ לעצמו שם ערבי. לא צריך להתאמץ ולהיות מקורי. הרי כולם "אחמדים" או "מוחמדים".

מעניין איך תגיב מסעדה פופולרית כאשר ינחת עליה יום אחרי יום גל של הזמנות שמורכב רק משמות ערביים? איך יגיבו בעליו של בית מלון כאשר בסוף השבוע תימלא רשימת ההזמנות באחמד ופאטמה מהרצליה פיתוח, עזיז ורימא מהתעשייה האווירית, ורק בסוף יתקשרו גם גל וערגה - מאום אל-פחם. האם הם יסגרו את המסעדות, יכריזו על תקופת שיפוצים, ובלבד שלא ייאלצו לארח ערבים? אל דאגה. לא זה יקרה ולא זה. אף יהודי לא יזדהה כערבי, גם לא לשעתיים של בילוי במסעדה. לא שאנחנו חושבים חלילה שזה בסדר להפלות ערבי. הרי גם הוא בן אדם. אבל בכל זאת, נו, אתם מבינים, הרי יש להם כל כך הרבה מסעדות משלהם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ