בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חומות של חמאה

127תגובות

על פי שפע ועומק הקילוסין שנשפכו בתקשורת כרוטב סמיך ביום דליל על מותו של שאול אברון, אפשר היה לחשוב שמדובר לפחות בסופר שקרע בכתביו חדרי בטן, או ברופא שהציל אינספור נפשות, או במדען שפיצח את סוד הקיום או מצא תרופה לסרטן. אלא שמי שגם טרח וקרא את שלל ההספדים הטבולים בדמעות כמהין גילה שבסך הכל מדובר באכלן שקרע מעיים ממולאים לגזרים, בבשלן שצלה לבבות בשאר ירקות, בבעל מסעדה שסוד קיומה בפיצוח סרטנים עם יין פרובנסיאלי שהושרה חודשיים תמימים בחלב אמו בצל אביו הגיבן או הגבן.

אז איך זה ולמה ומדוע נזדעקו שועי ארץ העיתונות, מכאן ועד "מעריב" ועד בכלל, להספיד איזה אכלן ובשלן, שעם כל הכבוד והיגון וחרדל הדיז'ון, בסופו של דבר היה רק אכלן ובשלן ומסעדן?

ייתכן שהאדון המנוח אכן היה ממייסדי ונביאי ואולי אף מאבות המזון, אם לצטט מסלט קלישאות ההספדים, של האנינות הקולינרית והאופק הגסטרונומי (או שמא מדובר באופק הקולינרי ובאנינות הגסטרונומית? רק יודעי חיך יבדילו), שיובאו ארצה מאירופה הממוזלגת בידי ענקי-קיבה יחידים בדורם כרבנו אברון ששל"ש (שאין שני לרוסטביף שלו), ותלמידיו היוצקים מרק זך על כפות תמריו. אבל בכל זאת - על מה הנאקה? כולה אוכל.

מה רע בזה, אתם שואלים עכשיו כועסים, מתיזים קצפי זעם בזרזיפי קליפת לימון מגוררת, מה רע בלאכול טוב וליהנות מזה? אז זהו, שזה לא רע בכלל. זה טוב, זה טעים, זה נעים, זה כיף. אבל אוכל הוא לא קדוש והוא לא הכל. הוא בסך הכל אוכל.

אלא שהאמת המרה כלענה (הטורקית המסולסלת, שהיא גם קצת חרפרפה) היא שיותר משאברון וחבר מרעיו-עיתונאיו האוכלים מידיו ייצרו וקידשו פסי מזון לבעלי ממון, הם ייצרו וקידשו מערכת הדוניסטית אסקפיסטית שומנית, שמיקדה את כל עולמה בקוצו של יוד טעמן של נבלות ושרצים, ובכך ריפדה וטיהרה בק"ן טעמים את כל שרציה, נבלותיה ועוולותיה ההולכים וצומחים פרא של מדינת ישראל, מטביעים בעודף כולסטרול מה-זה-טעים עם יין מה-זה-מתאים את מצפונם ואת עתידם.

"על כל פשעים תכסה אהבה", אמר החכם באדם ולא יסף, ותלמידיו טמנו ידם בצלחות והוסיפו, "אכן כן, בהחלט, על כל פשעים תכסה אהבה לבשרים צלויים".

וזה הצליח. בעיותיה הקריטיות של ישראל מוסתרות מעיני עצמנו לא רק באמצעות חומות הבטון וגדרות התיל שאנחנו, כחברה הולכת ומסתגרת, מקימים סביב עצמנו, אלא גם בריפודי נוחות ובחומות שומן שאנחנו, כפרטים רדופי בריחה, מקיפים בהם את גופנו ונפשנו. ואכן, על פי מספר השעות שאותן מקדישים ערוצי הטלוויזיה הנצפים שלנו לתוכניות בישול ועיכול נראה שמדובר בפסיכוזה לאומית של ממש.

אבל אולי גלי ההספדים הנרגשים והנואשים על מותו של נביא האסקפיזם השומני מבטאים דווקא את תחילת סופו של "העידן היפה" הזה של הברחנות הכל-כולסטרולית מן המציאות, ותחילתה של תקופה יפה באמת של התמודדות אמיצה, לא עם הררי חמאה נוטפי מחמאות חנפות, אלא גם עם המצוקות האמיתיות של חיינו כאן.

האם העיתונות הגזימה בהספדים על שאול אברון? הגיבו כאן באמצעות הפייסבוק


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו