בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בסרט הזה כבר היינו

202תגובות

והחיים זה לא סרט. הרי אין כאן עניין של צדק, מה אכפת לי אם אחמד ג'עברי חי או מת; שימות מצדי, כי ידיו דמים מלאו. זה עניין של שיקול דעת תבוני, אדיש ליצר הנקם והשילם.

פעם, לפני שמונה שנים, כבר רוצצנו את ראש הנחש בעזה, שהיה עוד יותר ארסי ורעלני מג'עברי זה. חיסלנו אז את שייח אחמד יאסין כדי ללמד אותם לקח, למען יראו את גופתו המרוטשת וייראו. לא רק שהם לא התמתנו שם מאז, הם הקצינו, ובקיצוניותם הצליחו להגדיל את שלטונם על הרצועה.

הסיכולים - ממוקדים יותר או פחות - מעולם לא הוכיחו את תועלתם. הם אמנם גורמים לסיפוק רגע, אך אנחת הרווחה - ברוך שפטרנו - קצרה. לא הספקנו להיאנח, וכבר נתקפנו במחשבות שניות ושלישיות: האם כדאי היה להתנקש בחיי "המהנדס" בשעתו, ולהמיט על עצמנו אסונות כבדים בזה אחר זה? האם כל האוטובוסים ובתי הקפה והמסעדות המתפוצצים הם באמת סוף מעשה במחשבה קרה תחילה? למסוכלים המסוכנים קמים תיכף ומיד יורשים. הם אפילו אינם צריכים לקום כי הם כבר שם, ערוכים ומוכנים. וממלאי המקום אינם תופסים את מקומם בזכות מתינותם דווקא. להיפך, החמומים יותר נבחרים ראשונים למשימה. והם מצדם צריכים להוכיח, שקוטנם עבה ממותני קודמם.

כך קרה גם בלבנון. חיסלנו את עבאס מוסאווי, מנהיג החיזבאללה, וקיבלנו את חסן נסראללה. אם כך, מה הועילו מסכלים בסיכולם, בסכלותם? לפעמים היינו רוצים להחזיר את גלגל ההיסטוריה לאחור; ההיסטוריה חוזרת, הגלגל אינו חוזר. אחריתם המרה של יאסין, המהנדס, מוסאווי ועשרות מנוולים נוספים מגיעה להם, אבל למה היא מגיעה לנו. מתנקשים כאן לא רק בטרוריסטים, גם במתונים מתנקשים, מי שנשבעו לזנוח את הטרור. ואם לא בחייהם ממש, אזי בחיים הפוליטיים שלהם, וגם בעתידנו מתנקשים.

בימים האחרונים, ערב הפריימריס בליכוד ביתנו ולקראת ההצבעה באו"ם, הפריימריסטים מתחרים ביניהם בשילוח רסן. כל המרבה לתקוף את מחמוד עבאס, הרי זה משובח, וישתבח בקלפיות התנועה המאוחדת החדשה. מנוי וגמור עמם לחסל אותו כי במתינותו ציווה לנו הזדמנות נוספת להידברות ולרגיעה.

וכבר אין שום הבדל בין בנימין נתניהו למשה פייגלין, בין אביגדור ליברמן לגדעון סער, כולם משתלחים בעברה וזעם בעבאס, ובלבד שלא יגיעו לבית הדין הבינלאומי בהאג. מתברר, אם כך, שגם מתינות אינה סגולה לאריכות ימים.

ומה חשבו לעצמם כל מעצבי "סדר היום החברתי והאזרחי", משלי יחימוביץ' ועד ליאיר לפיד, ואתם פעילי המחאה, המנסים כעת להתעורר משנתם? מה העלו בדעתם, שהבחירות הבאות באמת יסובו על שוויון בנטל, שינוי שיטת הבחירות, יוקר המחיה והפערים המעמיקים בחברה? האם זה מה שראיתם בעיני רוחכם ומהרהורי לבכם, רחימאים-חלמאים שלנו? אינכם תמימים כל כך. בנימין נתניהו ואהוד ברק לא יניחו לכם לגרור את הוויכוח הציבורי לשטחים מתים, שהם שטחי הפקר מבחינתם. האנשים השקולים פחות הם תמיד האנשים הכי שקולים לעניינם כשגורלם האישי מוטל על הכף. והציבור יחזיר את דאגותיו ליושנן, כמו בכל מערכות הבחירות הקודמות.

"עמוד ענן", זה השם שניתן למבצע הצבאי, החוזר ונשנה, והוא שם הרבה יותר מוצלח מ"עמוד האש", ואפילו מ"עופרת יצוקה", שהם שמות בעלי צביון אלים במקצת. כל העם יראה את עמוד הענן עומד פתח האוהל, וכל העם יקום וישתחווה, איש פתח אוהלו. ולאחר המבצע, שהפעם ימגר ויעקור ויסלק וישים סוף פסוק - שוב ניווכח לדעת, שהים אותו הים ועזה אותה עזה, והערבים אותם ערבים, גם היהודים.
 

האם חיסול אחמד ג'עברי יחריף את המצב הבטחוני בדרום? הגיבו באמצעות הפייסבוק שלכם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו