עקיבא, תודה

אברהם בורג
אברהם בורג
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אברהם בורג
אברהם בורג

עיתונאים רבים עוזבים בימים אלה את הדפים המוכרים לנו. נוטשים את ספינת העיתונות הטובעת וחוצים את הכביש אל הפוליטיקה המדשדשת. העיתונות עצמה הולכת למקומות חדשים ולא נודעים. ובתוך הרעש הגדול הזה של "מפולת העיתונות" המוכרת לנו נשמע עוד קול אחד מיוחד. קול פרידתו של עקיבא אלדר.

היכרותי עמו ארוכת שנים. חלקה נוגע לעיתונות ורובה בעולמות הנוספים של אלדר. מעורבותו העמוקה במאבק על הזהות התרבותית והרוחנית של יהדות ישראל בשנות ה-80, המחויבות העיקשת לשלום בכל הצעותיו - הרבה לפני כל ראשי הממשלה וכמה מהשרים, הממהרים לקפוץ על כל עגלה. ועם בואה של האכזבה הגדולה מהשלום וסיכוייו, שוב עבר עקיבא לראש הטור, מוביל במאבק עקבי ומעמיק בגרורותיה המשחיתות של מדיניות הכיבוש בעשורים האחרונים.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

לפני שנים אחדות כתב הרב בני לאו, שלדעתו העיתונות היא הנבואה המודרנית. אני לא בטוח שאני מסכים אתו, להוציא המקרה של אלדר. האם עבודתו העיתונאית היתה נבואת זעם או נבואת נחמה? הנושאים שאותם כיסה, בכתיבתו העיתונאית והספרותית, בהרצאותיו ובניתוחיו במכוני המחקר העולמיים, עסקו באמת המדינית, בשקרי הכיבוש, ברמיות הממשל ובעוולותיה הזדוניות של המציאות. ובכל זאת, אי אפשר היה למצוא בדבריו נימה של זעם. כתיבתו של אלדר הביעה עצב למענה של התקווה. העובדה שמעולם לא הרים ידיים - לא לנוכח ביקורות נוקבות על היותו איש שלום מזוהה, ולא למול אלימות ימנית קדושה לנוכח ספרו החיוני "אדוני הארץ" - ומעולם לא ויתר על יוזמות שלום, היא עדות האופי לחייו ופועלו של עיתונאי נדיר. מקורב לכל מי שקרוב לערכיו, סופר של עקרונות. עיתונאי המבקש להשפיע על המערכת הפוליטית, מבלי לעבור את הגבול שבין משפיע לנבחר ציבור. ההפך הגמור מהנוהג המביך בימים האלה.

ומעל לכל, אלדר, בלי שידע זאת כלל, היה חלק מחינוכם הפוליטי של צעירים רבים. כך כתב לו אחד מהם אך אתמול: "כעת קראתי את טורך האחרון בעיתון 'הארץ', ונחמץ לבי בקרבי. אני קורא שלך באדיקות בחמש השנים האחרונות, ואף על פי שאני ממעיט להשתמש בתיאור זה, אני מעריץ אותך. אני מעריץ את הכתיבה העקבית, העיקשת והעמוקה לאין שיעור על נושאים חשובים לאין ערוך. אני מעריץ את ספריך, הנוכחים בכבוד עצום על המדף היהודי הענף, כדי להוכיח שלא כל המציאות כאן בימי ממלכת ישראל השלישית היתה מטורפת וחסרת כיוון. אני מעריץ את פועלך ביוזמות שלום, כי לולא אתה גם תקוותי הקלושה במדינה לא היתה קיימת כלל. ואני מעריץ את כל המכלול של פועליך כי כזה אני רוצה להיות. בדרכי החדשה אסתכל עליך ואנסה ללמוד כיצד נכון לעשות זאת".

עקיבא. זה לא אומץ הלב שלך. זה הלב עצמו שממנו אנחנו נפרדים היום. וראה, אף שהמציאות שלנו כולה רוויה בכישלון מדיני גדול, רבים מאתנו אינם מיואשים כלל. בשל חותמך, כפי שכתב אותו צעיר נפלא, הייאוש אינו חלק מתוכנית הפעולה של הנ"ל והרבה מחבריו. בזכותך הם עוד יראו שלום. תודה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ