טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אל תגנו עלינו, לא ככה

תגובות

דבר ראשון שאני רוצה לומר - אל תגנו עלי בבקשה. לא ככה.

אני יושבת בממ"ד שלי בקיבוץ כפר עזה ומקשיבה להפצצות מלחמת הכל-בכל שבחוץ. כבר אינני יודעת להפריד בין ההפצצות "שלנו" לבין "שלהם". האמת היא שילדי הקיבוץ עושים זאת טוב ממני, "שמיעתם המוסיקלית" פותחה מגיל צעיר והם יודעים להבדיל בין פגז של ארטילריה לטיל ממסוק ובין פצמ"ר לקסאם. אשריהם.

כך נראית "הגנה על הבית"? אני לא מבינה, האם כל המנהיגים ישנו בשיעורי ההיסטוריה? או אולי למדו את תוכנית הלימודים מבית המדרש של מפא"י או של גדעון סער (ההבדל לא כל כך גדול לצערי) – ופירשו לא נכון את משמעות המלה "הגנה"? האם הגנה על שלומם של האזרחים משמעה מלחמת גוג ומגוג אחת לכמה שנים? אף פוליטיקאי לא שמע על הביטוי "תכנון ארוך טווח"? אם ברצונכם להגן עלי – אז אנא מכם: אל תשלחו אלינו את צה"ל כדי "לנצח". תתחילו לחשוב לטווח ארוך, ולא רק עד לבחירות הבאות. נסו לשאת ולתת עד שייצא עשן לבן. הושיטו יד למחמוד עבאס. תפסיקו עם "חיסולים ממוקדים", תביטו לעיני האזרחים גם בצד השני.

אני יודעת שמרבית הציבור יאשים אותי ב"יפות נפש". אבל אני זו שיושבת כאן עכשיו כשפצמ"רים נופלים בחצרי, לא סער, לא בנימין נתניהו וגם לא שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד. אני זו שבחרה לגדל כאן את ילדיה, אף על פי שהיו ויש לי אופציות אחרות.

אפשר להאשים אותי בחוסר ציונות, אפשר להאשים אותי ברפיון ידיים ובחולשת דעת, אבל אי אפשר להאשים אותי בדו-פרצופיות. ילדי שירתו ביחידות קרביות בנוסף לתרומתם הנוספת על ידי "שנת שירות" למען המדינה, בהתנדבות. אנחנו חיים כאן ואוהבים את הארץ. מלחמתנו היא המלחמה על צביון המדינה, לא על גבולותיה. על אופיה הדמוקרטי ועל כבוד האדם שבה. על השפיות. אז אנא הפסיקו להרוג אזרחים מעבר לגדר בשביל להגן על חיי.

אם אתם מעוניינים להפסיק את פעולות האיבה מן העבר השני – תפתחו את האוזניים ותתחילו להקשיב. אם אנחנו חשובים לכם – אנא הפסיקו להגן עלינו על ידי טילים, ו"סיכולים", ו"ריכוכים אוויריים". במקום מבצע "עמוד ענן" צאו למבצע "תקווה לעתיד". זה מסובך יותר, צריך אורך נשימה ארוך יותר, זה פופולרי פחות – אבל זה המוצא היחיד.

מיכל ווסר היא מורה, תושבת קיבוץ כפר עזה
 

יפת נפש או מפוכחת? הגיבו באמצעות הפייסבוק שלכם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות