בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המטרה: 20 מנדטים לערבים

132תגובות

ההחלטה על האיחוד בין הליכוד לישראל ביתנו והתחזיות המנבאות רוב למפלגות הימניות מעלה שאלה על מידת נכונות המפלגות הערביות להתמודד עם ההקצנה הצפויה להתרחב בהרכב בית הנבחרים. האוכלוסייה הערבית אימצה את כללי המשחק הפוליטי על ידי השתתפותה בבחירות לכנסת, במטרה להשתלב במערכת הפוליטית ולהביא באמצעים דמוקרטיים לשינוי ביחס המדינה לאזרחיה הערבים. ובכל זאת, שיעור השתתפות האוכלוסייה הערבית בבחירות הצטמצם מכ-80% ב-1966, לאחר ביטול הממשל הצבאי, לכ-54% ב-2009 - מה שמעלה ספקות בקשר ליכולת של האזרחות הישראלית להיות ערובה לשוויון ולשותפות מלאים.

הירידה בשיעור ההשתתפות בבחירות נובעת משתי סיבות עיקריות. האחת, אי השתתפות המפלגות הערביות בקואליציות, ועקב כך היותן מרוחקות מעמדת ההשפעה וקבלת ההחלטות. גבולות הלגיטימציה בחברה הישראלית הם אתנו-לאומיים, כך שכל הקבוצות היו כשרות לשותפות, פרט לערבים.

הדוגמה הבולטת ביותר להדרת הערבים במישור הפוליטי הארצי היתה בבחירות 1999, כשהסיסמה של אהוד ברק "מדינה של כולם" הביאה לזכייתו בכ-95% מקולות הערבים. אך המציאות מלמדת, שברק התכוון למדינה של כולם, חוץ מהערבים. שום מפלגה ערבית לא זומנה להרכבת הממשלה. חלקן בוועדות הכנסת המשמעותיות זניח אף הוא.

הסיבה השנייה לשיעור ההצבעה הנמוך קשורה לאוכלוסייה הערבית עצמה. ניכרת אכזבה ממרבית המפלגות הערביות. סיבה עיקרית לכך היא חוסר האחריות של מרבית חברי הכנסת הערבים, הזנחתם את העניינים הפנימיים של האוכלוסייה הערבית, כדוגמת הפשיעה, החינוך, העוני, הפקעת קרקע וכו', והתמקדות המפלגות בסוגיה הפלסטינית כסוגיה העיקרית. מה לערביי ישראל ולנאום השאהידים בלב רמאללה? ואת מי הוא משרת? בוודאי לא את ערביי ישראל.

האכזבה מהמפלגות הערביות נובעת גם מחוסר יכולתן להתאחד וליצור גוש גדול, שיהווה אלטרנטיבה שלטונית. בהקשר זה, אינני פוטר את האוכלוסייה הערבית עצמה, אשר טרם השכילה לסגל לעצמה דפוסי יחסים תובעניים כלפי נציגיה ונבחריה.

בריבוי המפלגות הערביות יש פגיעה כפולה: מצד אחד, בזבוז קולות של מי שהצביעו למפלגות שלא הצליחו לעבור את אחוז החסימה; ומצד אחר, חוסר יעילות ואפקטיביות של המפלגות שעברו את אחוז החסימה ונשארו מחוץ למערכת השלטונית.

אינני נוקט גישה אנטי דמוקרטית כלפי המפלגות הערביות; להיפך, מצעי המפלגות הערביות השונות מראים, כי ההבדלים ביניהן זעירים ביותר, ובשני הנושאים החשובים - שוויון ושלום - הן כמעט זהות. אולם במקום להתאחד בשעה שהן נלחמות על מאגר קולות קטן, הן מגבירות את התחרות ביניהן כדי להגדיל את עוצמתן הפוליטית ומחריפות את מתקפתן על המפלגות הציוניות ועל אלה שמצביעים להן.

בעקבות כך הן מכניסות את האוכלוסייה הערבית לגטאות אלקטורליים ופוליטיים, המגבירים את תחושת הניכור בין הערבים ליהודים ובין הערבים למדינה ובין הערבים לבין עצמם.

לנוכח האמור לעיל, אני רואה בחומרה את מגמת ההקצנה ההולכת וגדלה ברחוב הישראלי, המשליכה על הרכב בית הנבחרים. חוסר האפקטיביות של המפלגות הערביות במשחק הפוליטי הפרלמנטרי מחייב פתיחות של הממסד כלפי האוכלוסייה ואי הדרה של המפלגות הערביות מהמשחק הפוליטי ומהעוגה השלטונית.

על המפלגות הערביות - לנוכח התחזקות הימין ובשל האחריות המוסרית שלהן כלפי בוחריהן - להפסיק להיות "קוסמטיקה" לדמוקרטיה הישראלית. עליהן להצמיח הנהגה חדשה וצעירה ולהתאחד למפלגה אחת, שתתמקד בעניינים הפנימיים של האוכלוסייה הערבית. מה שיביא להגברת אמון הבוחרים ולהגדלת שיעור השתתפותם בבחירות. כל זאת כדי לייצר ייצוג משמעותי, שלא יקטן מ-20 מנדטים, שבמקרה הטוב יהיה חלק מכל קואליציה שלטונית, ובמקרה הטוב פחות - אופוזיציה ואלטרנטיבה שלטונית.

הכותב הוא רואה חשבון ובעל תואר שני במדע המדינה ובמינהל עסקים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו