בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מבנק המטרות לבאן קי-מון

120תגובות

יש שתי דרכים לבחינת מידת הצלחתו של מבצע "עמוד ענן" - נקודתית ומקפת. מהלך הפתיחה של המבצע היה מקצועי לעילא. מודיעין, תכנון, ביצוע, פיקוד ושליטה; בכולם ראויים צה"ל והזרועות האחרות בקהילת הביטחון לציון גבוה מאוד. השילוב בין המטכ"ל, אמ"ן (ובתוכו חטיבת ההפעלה וחטיבת המחקר), פיקוד הדרום, חיל האוויר והשב"כ היה עד כה מוצלח ביותר.

אלא שלמרות חיוניותה, זוהי זווית צרה מאוד להתבוננות במציאות. התוכנית שהגה המודיעין הסרבי ושהוצאה לפועל בידי המתנקש גברילו פרינציפ, להריגת הארכי-דוכס פרנץ פרדיננד, מומשה להפליא. רק ההמשך, מלחמת העולם הראשונה והתמוטטות הסדר הישן, היה קצת פחות צפוי. הניתוח הצליח והעולם מת.

ישראל נרתעת מפתרונות יסודיים. היא רוצה רק להרוויח זמן - ואז לבזבז אותו. גם הפעם, כמו בפעם הקודמת, לפני ארבע שנים, היא לא לקחה לחמאס ושות' את האקדח, אלא רק את המחסנית. כאשר היעד המוצהר הוא שקט, בלי לנצל שקט זה להתקדמות, התוצאה היא התעצמות. לפעם הבאה מגיע האויב חזק משהיה וביכולתו לירות רחוק יותר. בכל מבצע פועלת ישראל לאיפוס המונה, ועד למבצע הבא עולה התעריף.

לא כדאי לזלזל במשמעות שיגורן של רקטות לאזור תל אביב ולמרחב ירושלים. מאז תש"ח שום מדינה ערבית, למעט עיראק ב 1991, טרם הצליחה או העזה לעשות מה שעוללו החמאס והג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני. חוץ מפגז "לונג טום" ירדני בכיכר מסריק במלחמת ששת הימים ולמרות חשיפתה להתקפות אוויר וארטילריה ולאיומיו של גמאל עבד אל-נאצר לשגר טילים "מדרום לביירות", נותרה תל אביב, סמל מדינת היהודים, חסינה. והנה, מה שנאצר רצה וסדאם חוסיין עשה עולה עכשיו בידי פלסטינים, שהתגברו על הבידוד והנחיתות והיטיבו להישען על בריתם עם איראנים, סורים ולבנונים. בתחרות הפנימית בין אויבי ישראל, הם שברו אף את השיא של חיזבאללה מ 2006.

לא חשוב אם הרקטה נחתה בים או בבת ים, בגן או ברמת גן. חשוב, פסיכולוגית, שהמחסום הדמיוני נפרץ; ובמלחמת התשה מיוחסת לפסיכולוגיה חשיבות רבה, בעיקר בנוגע לאוכלוסייה המתלבטת בין תוחלת לייאוש. בעיני פלסטינים קנאים ותומכיהם יש, אם כך, למה לצפות: להגדלת הדיוק, לשכלול מערכות הנשק, לראשי קרב קטלניים יותר, אולי אף לחומרי לחימה כימיים וביולוגיים.

הרחבת הירי לאזורי החיוג 03 ו-02 היא, במונחים המקובלים בצה"ל, פריצת תחום. מעתה תתחייב היערכות אחרת. יותר סוללות "כיפת ברזל", נתח נוסף מתקציב הביטחון (או הגדלת התלות בסיוע האמריקאי) ועד שהתוכניות ימומשו התלבטות קשה מבעבר -  את מי מהאזרחים להעדיף ואת מי להפקיר.

הפעילות הצבאית נגד הארגונים העוינים ומפקדיהם נכונה אך עקרה, כל עוד היא תלושה מהקשר רחב של תכלית לאומית. ישראל בורחת מהצורך להגדיר לעצמה לאן ברצונה להגיע. לכן היא נעה במעגלים מתישים, המחזירים אותה לנקודת המוצא.

"הדיל של קנדיל", הסדר פשרה בתיווך ראש ממשלת מצרים האשם קנדיל, שביקר בעזה שלשום, טרם התממש, אבל זהו הכיוון הנכון. ראוי לנצל גם את מסעו של מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, מחרתיים, ואולי אף להעז ולשאוף גבוה יותר, למהדורה חדשה של ועידת קמפ דייוויד, עם המארח ברק אובמה ובהשתתפות נשיא מצרים מוחמד מורסי, עבדאללה מלך ירדן (אם ישרוד עד אז), נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס וראש ממשלת ישראל ¬ ובלבד שייבחר לתפקיד מדינאי בעל חזון והעזה.

הטילים של "סופת מדבר", המבצע האמריקאי בעיראק ב 1991, דחפו ראש ממשלה מהליכוד לוועידת מדריד ולהפסד בבחירות. אם לרקטות של "עמוד ענן" תהיה תוצאה דומה, מדינית ופוליטית, עוד יצא מתוק מעזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו