בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכשל המתמשך של החשיבה הצבאית

144תגובות

ישראל חיסלה את קבלן המשנה שלה, ששמר על ביטחונה בעזה, טוען אלוף בן במאמר על חיסולו של רמטכ"ל החמאס אחמד ג'עברי ("הארץ", 14.11). אכן. ישראל עשתה זאת שוב. ההיסטוריה שלה רצופה בהפעלת-יתר של עוצמה צבאית, שהחלישה את ריבונותן של הישויות המדיניות שאתן היתה יכולה לגבש כללי משחק שישפרו את ביטחונה. וככל שישויות אלה נחלשו, ישראל הסלימה את מכותיה והחלישה אותן עוד יותר.

כך החלישה ישראל בשנותיה הראשונות את המשטרים במצרים ובירדן, שפעלו לאטום את גבולותיהן לחדירת מסתננים אליה. לא היה די בכך לדעתה, והיא הפליאה בהם את מכותיה באמצעות פעולות התגמול. המשטרים לא קרסו - מצרים פנתה לברית עם ברית המועצות, שרק החלישה את ביטחון ישראל, וירדן ניצלה בשל הלחץ שהפעיל המערב על ישראל. לו נחלשו משטרים אלה עוד יותר - הגבול עם המדינות הללו היה בטוח עוד פחות.

היגיון דומה גרם לישראל להעצים בשנות ה-70 את תגובותיה לפעולות איבה של הארגונים הפלסטיניים מלבנון. בכך היא תרמה להחלשת הריבונות הלבנונית, ובהמשך להתפוררותה ולהתגבשותה של מיני-מדינה פלסטינית בדרום לבנון. וכשמיני-מדינה זו התחזקה והצליחה לרסן פעילות נגד ישראל - תקפה אותה האחרונה ללא כל עילה, במלחמת לבנון הראשונה.

שוב נוצר ואקום מדיני-צבאי, שמשך את ישראל למלחמת התשה מדממת בלבנון. לאחר נסיגותיה ההדרגתיות של ישראל התגבשה בדרום לבנון מיני-מדינה בהנהגת חיזבאללה, ששמרה על כללי המשחק ועל שקט בגבול הצפון ב 2000 2006. אך גם את הישות הזאת ביקשה ישראל לרסק ללא תכלית וללא עילה מספקת במלחמת לבנון השנייה. למזלנו, החולשה הצבאית מנעה כישלון מדיני, שהיה נוצר לו אכן רוסקה ישות זו ודרום לבנון היתה הופכת לשטח הפקר.

אותו תהליך התחולל בשטחי הרשות הפלסטינית. ההסלמה הדרגתית של תגובת ישראל לאירועי אינתיפאדת אל-אקצה הובילה לקריסת הרשות, שב- 1996-2000 בלמה ביעילות טרור נגד ישראל, במידה רבה הודות לתרומת ישראל לחיזוקה. עם הקריסה התעצם הטרור ורק הבנייה מחדש, המוגבלת, של הרשות בשטחי הגדה תרמה לריסונו מ- 2005.

החלשת הרשות תרמה לצמיחתה של המיני-מדינה החמאסית בעזה, אך דווקא כאשר זו יצרה תשתית המאפשרת לרסן את הארגונים המזוינים האחרים ברצועה ולהבטיח שקט יחסי בדרום, ישראל שוב פעלה להחלשת תשתית זו באמצעות פעולות המכרסמות בריבונות החמאס (כדוגמת "הפרמטר" ¬ רצועת הביטחון בשטח עזה), שלא לדבר על המצור הכלכלי. ועכשיו חיסולו של ג'עברי, המנהיג הצבאי האפקטיבי ביותר ברצועה, רק יחליש עוד את ריבונות החמאס ויחזק את מתחריו.

כשהחשיבה הצבאית זוכה לעליונות, נדחקות לשוליים אפשרויות מדיניות כמו ההנחה שלפעמים כדאי לפעול לחיזוק הריבונות של היריב, משום שככל שהתשתית הפוליטית-הצבאית שלו מתחזקת, כך גוברת אחריותו לאוכלוסייה שתחת שלטונו וגובר העניין שלו ברגיעה. את הרגיעה מתרגם היריב לפעילות לטובת אזרחיו, שבתורה מחזקת את הלגיטימיות שלו וכך גם את יכולתו להטיל מרות על הארגונים המזוינים. חיזוק הריבונות נעשה בצורות שונות, לרבות הבלגה צבאית. התעלמות מהיגיון זה מובילה לפעולה צבאית, שאינה מביאה בחשבון את העובדה שהפעלת עוצמת-יתר תביא לתוצאה הפוכה מזו הרצויה. זה מה שקורה עכשיו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו