בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה יורים עלינו טילים?

387תגובות

"מדוע הם יורים עלינו טילים?" שואלת הבת. "מכיוון שהם מאוד שונאים אותנו", עונה האם. "למה הם שונאים אותנו?" "מפני שהם אנטישמים". "מדוע הם זורקים עלינו טילים אחרי שעזבנו את עזה?" שואל הישראלי המצוי את מנהיגיו הפוליטיים. "מכיוון שהם תמיד רצו, וממשיכים לבקש להשמידנו, לא משנה כמה שנוותר להם", עונים הפוליטיקאים במקהלה.

לא אגזים אם אטען שאמירות ומסקנות אלה מייצגות את התרבות הפוליטית הישראלית. הצדק ניצב לצדנו, כי אנחנו פינינו את ההתנחלויות בעזה, וחרף הכאב יצאנו מפיסת אדמה שהיא חלק מארץ ישראל שלנו, כלומר מהארץ שהובטחה לנו.

הבעיה היא, שאף אחד לא ביקש מאתנו לצאת מעזה ומעולם לא באמת נטשנו אותה (אפילו המים הטריטוריאליים שלה הם למעשה שלנו). כאשר אריאל שרון החליט לעקור התנחלויות מהרצועה ללא הסכם בשנת 2005, הוא עשה זאת כדי להימנע ממשא ומתן כולל עם הפלסטינים. ההצעה של הליגה הערבית משנת 2002, שגם אש"ף חתום עליה, להכיר בישראל בגבולות 1967, היתה תלויה כמאיימת על תנופת ההתיישבות בשטחים. שרון נקט צעד שמבחינתו, כאבי ההתנחלות בגדה, היה נבון מבחינה טקטית, אך מטופש לחלוטין מבחינה אסטרטגית. מבחינתנו, הישראלים, הוא היה בכייה לדורות. מהלכו של שרון הביא לכך שחמאס נעשה לכוח המוביל בהתנגדות של הנכבשים.

לשרון היה ממי ללמוד. קודמו, אהוד ברק, עשה מהלך דומה בלבנון. על מנת להימלט ממשא ומתן כולל עם סוריה, על הכרתה בישראל תמורת ירידתנו מהגולן, הוא הסיג את צה"ל מלבנון ללא הסכם. כך התעצם החיזבאללה ונעשה לכוח משמעותי באזור. בתמורה קיבלנו את מלחמת לבנון השנייה. עד כה, בכל פעם שישראל הסיגה את כוחותיה לאחור ללא הסכמים היא גררה את המלחמה לתוך שטחה, כלומר הזמינה הפגזות על תושביה.

יש לזכור ששתי הנסיגות היו בריחה מבישה מפשרה, של שני פוליטיקאים חסרי אומץ וחסרי חזון. אכן, שתיהן נועדו לשמור על שטחים שנכבשו ב-1967 ונעשו בעיני הישראלים לחלק טבעי של המולדת שלהם. ואולם, מתברר במפתיע שגם לאחרים יש מולדת, וראו זה פלא - גם אחרים מוכנים למות למענה.

לספוג טילים על ערים ועיירות בישראל זה דבר נורא ושום מדינה ריבונית לא יכולה להסכים לכך. אולם מדינה ריבונית נורמלית יודעת גם מהם גבולותיה וחותרת, בדרכים דיפלומטיות של פשרה, לכך ששכניה יכירו בהם. במדינה נורמלית שר החוץ לא מתגורר בהתרסה מחוץ לשטחה הריבוני, כאשר לשכניו הקרובים לא ניתנת כל זכות לריבונות עצמית. בעיר בירתה של מדינה נורמלית יציבה לא מתגוררים שליש מתושביה שאינם אזרחים, הממשיכים בעקשנות לא להכיר בשליטה הזרה עליהם. הייתכן שישראל אינה מדינה נורמלית ואין היא רוצה כלל להיות כזאת?

כאשר אני שומע נפילות ואזעקות סביבי אני חושב, כמו כל אדם נורמלי, על ביטחון יקירי ושלומם. אך במקביל, כדי לא להיות בת יענה אווילית, איני יכול לשכוח ש-80% מתושבי עזה המיוסרת, שמטילה עלינו בזדון טילים ללא אבחנה, הם פליטים ובני פליטים מאותן אדמות שאנו יושבים עליהם. עבורם קרית מלאכי היא קסטינה, אשדוד היא איסדוד, ואשקלון היא אל-מג'דל. 65 שנים חלפו והם עדיין זוכרים. ולמה שהם ישכחו? הישראלים שדחקו אותם לשם טוענים שהם זכרו אלפיים שנים, כיצד ניתן לשכוח בזמן כה קצר? מה עוד, שהעוול שנעשה להם מעולם לא הוכר על ידנו, אף אחד לא קם לפצות עליו. ובנוסף לכך, החיים בעוני במחנות הפליטים, ללא כל תקווה, ממשיכים לחשל בעוצמה את זיכרון האסון שלהם.

אין לנו ברירה. אם ברצוננו להמשיך ולחיות במזרח התיכון ולא להמשיך ולמות בו, עלינו להתפשר באמת עם אלה העומדים מולנו. עלינו להכיר בהיסטוריה ולא להתכחש לה. אמנם הפליטים כבר לא יחזרו למקומותיהם, הישראלים כבר לא יעזבו את בתיהם, אך חוץ מזה עוד ניתן לעשות הרבה, ולפני הכל לשנות כליל את הדרך שאנו חושבים בה - לא על הנשק לבדו יחיה האדם.

פרופ' זנד מלמד בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו