בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מירי רגב אישה חכמה

216תגובות

מירי רגב היא אישה חכמה. אל תתנו לעילגותה, לתוקפנותה ולגסות התבטאויותיה להטעותכם. חוכמתה של רגב הובילה אותה לקריירה צבאית. היא קלטה ששווה מאוד להיכנס לזירה שבה הקידום האישי והפירות הכלכליים אינם בדיוק תלויי כישורים, תרומה או הצלחה מוכחים. היא הבינה שחבל מאוד להשאיר את הזירה הזאת לגברים בלבד, וגם היא יכולה להצליח ולהתקדם.

ואכן, היא התקדמה והצליחה להגיע לצמרת הצבא ומשם נחתה ברכות בבית הנבחרים. החישוב כמה משלמת המדינה מכספי המסים לקצינה (במיל'), לאזרחית ולח"כית מירי רגב, לעומת ערך תרומתה בפועל למדינה – הופך כל אזרח משלם מסים לנפגע חרדה, גם אם לא שמע "צבע אדום" מימיו.

מירי רגב היא אישה חכמה. ואת חוכמתה אפשר היה לראות בראיון שדה זריז שערך איתה אחד מנציגי התקשורת (שם מכובס למערך התעמולה, המורל והתעסוקה לאלופים גמלאים, העוטף את המרחב התקשורתי של מדינת ישראל בימים אלה), ובו שאל אותה, כבת קריית גת שהוריה עוד חיים שם, על החוסן החברתי בעיר הולדתה.

כל העניין הוא שרגב, אישה חכמה, ידעה שאפילו היא תתקשה למצוא קישור מיידי בין קריית גת לחוסן חברתי, ולכן, ללא מצמוץ, תוך הפעלה מיומנת של נוהל "לא זאת השאלה", כיוונה את הקומרד-המראיין אל החוסן החברתי האמיתי – גיוס המילואים. רגב סיפרה לקומרד בהתרגשות על הנכונות וההתלהבות של גברים צעירים בשיא הקריירה לעזוב הכל, לנשק לילדה, להעביר ליטוף על הבטן ההריונית של האישה, להכתיף תרמיל ולצאת בעקבות צו המצפון והשמונה.

מיד הבנתי שרגב ואני ראינו את אותם אייטמים חדשותיים, או בעברית תשדירי שירות, שבהם כבר נראו המילואימניקים בפעולה, מקיימים את חלקם בריטואל הקבוע של "כנראה לא יהיה מנוס מכניסה קרקעית, כבר הוחל בגיוס המילואים", שבויים כל כך בקדושתו של אותו ריטואל, שאפילו אינם מעזים לעצור רגע ולחשוב על הצורך ועל האפקטיביות בגיוסם של 75,000 אנשים. 

נניח, מילואימיניקים יקרים, שמבחינה מדינית ומוסרית אתם שלמים לחלוטין עם כל מה שנעשה בעזה. אבל הרי אתם אזרחים, חלקכם ממלאים תפקידים ניהוליים בכירים, אתם יודעים לחשוב במונחים של עלות-תועלת, של יעילות, של צרכים אמיתיים. למה צריך מבצע קרקעי בעזה עוד 75,000 אנשי מילואים? האם הכוונה היא שהם יסתערו בכידונים שלופים על האוכלוסייה ויעשו "חמור ארוך" עד בורות השיגור?

שאלת הצורך האמיתי של גיוס מילואים אינה נשאלת, בגלל אלף ואחת סיבות – התשוקה לאדרנלין, העדריות, הפחד מהוקעה ומנידוי, והמנטרות הקבועות בתקשורת, האוסרות לפקפק בצדקתנו כל זמן שהתותחים רועמים, ולא חשוב אם אנחנו הם אלו השולטים במתג הפעלת התותח.

כן, אין להתעלם מהלוק ההורס של גבר צעיר עם תלתלים אזרחיים ומדים צבאיים, על ידיו החסונות ילדונת מתוקה שעיניה עגולות משאלות, על כתפו תרמיל שמוט שבתוכו אולי שוכבים, לצד תחתונים וגופיות, כמה ספרים. התקשורת שלנו יודעת לעשות מטעמים מה"אייקון" הרומנטי הזה. על מירי רגב זה עובד מעולה. אולם על יתר האזרחים ישראליים –מילואימניקים, בני משפחותיהם וכל אזרח הגון מהשורה – מוטלת החובה לא לחדול משאילת השאלות: למה מגייסים אותנו? מה רוצים לשמר? כמה היגיון ושכל יש בכלל בפתרון הצבאי? ובטווח הארוך – מי המרוויחים מישראל מיליטריסטית החיה על חרבה ומתעלמת מאופציות אחרות? מירי רגב בטוח. ואנחנו?
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו