להתנתק באמת מעזה

אייל עופר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אייל עופר

ישראל כבר חזרה לגבולות 67' בעזה. הכיבוש הסתיים אך שורה של אינטרסים, כלכליים ופוליטיים, השאירו את מדינת ישראל אחראית ל-1.5 מיליון אזרחי עזה. ואולם, למדינה יש כעת אפשרות להתיר את הפלונטר שבו אנו תקועים מאז 2005.

בכל סבב של אלימות מאז 2007 נשמעים קולות בישראל הקוראים "לנתק חשמל", "להרוס את עזה". הקולות האלה מימין מגוחכים באותה מידה כמו הקולות בשמאל, שמזדעקים: "להחזיר את שלטון הרשות הפלסטינית". לא ניתן לנתק את החשמל משום שחשמל מפעיל לא רק מחרטות של טילים אלא גם אינקובטורים בבתי חולים. לא ניתן "לחסל" את החמאס או להחזיר את עזה לידי הרשות הפלסטינית, כי זו הרי מתפרקת כלכלית והוכיחה את חוסר יכולתה לשלוט בעזה. מנגד, מצרים של האחים המוסלמים חשה אחריות על עזה ובצדק: החמאס הוא הרי האחים המוסלמים, סניף פלסטין. מצרים יכולה לקחת אחריות ולהרגיע את המצב, ואף לזכות בתמורה כלכלית ומדינית.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

עד היום, אבן היסוד של מדיניות ממשלות רבות בעולם, ביניהן ממשלת ישראל, ממשלת מצרים של חוסני מובארק, הרשות הפלסטינית וכל העולם המערבי, היא שמירה על "אחדות" הטריטוריה הפלסטינית. זוהי אחדות מזויפת. אהוד ברק אף הציע פעם לבנות מנהרה מעזה לחברון כדי לשמר את החיבור המלאכותי. ישראל נוקטת מדיניות כלכלית המקבעת את הקשר לעזה: מאספקת תשתיות, דרך גביית מסים על סחורה הנכנסת לעזה (והעברת התמורה לרשות הפלסטינית ברמאללה), ועד לאספקת מזומנים (שקלים ושטרות של דולרים) לבנקים של עזה. המזומנים הללו משמשים בסופו של דבר לתשלום בעבור ההברחות במנהרות - כולל הברחות של אמצעי לחימה. מראית עין זו של המשך הכיבוש בעזה סיבכה את ישראל באין-ספור צרות, מהמרמרה ועד אחריות למצב הבריאותי בעזה.

בתקופת מובארק איפשרה ישראל למצרים לשחק משחק כפול: מצד אחד להטיל על ישראל את האחריות ל"מצור" ומצד שני, להעלים עין מהמנהרות "ההומניטריות" לסיני - מנהרות שדרכן עברו כל הטילים שנורים כיום מעזה על ישראל.

ואולם, מצרים, למרות בעיותיה, איננה מתפרקת כמו הרשות הפלסטינית. שינוי השלטון במצרים והזהות האידיאולוגית בין האחים המוסלמים לחמאס יוצרים חלון הזדמנויות נדיר לחיבור של עזה למצרים וניתוקה בהדרגה מישראל. ישראל אף תוכל לדרוש להחיל את הסכם השלום עם מצרים גם על עזה, שעד שנת 1967 היתה טריטוריה מצרית לכל דבר. מצרים מספיק חזקה כדי לשלוט גם בעזה.

איך להתחיל? שלב ראשון יהיה לאפשר למצרים פתיחה מלאה של מעבר רפיח, כולל לסחורות. יופסק הנוהג העקום שבו דלק שקטאר תורמת לעזה נפרק במצרים, מועבר במכליות דרומה למעבר ניצנה, ומשם עולה חזרה צפונה, דרך ישראל, למעבר כרם שלום. זהו סיבוב ענק שנעשה רק כדי לשמר את מראית העין שישראל שולטת על העברת סחורות לעזה.

יש לפתוח את מעבר רפיח למעבר סחורות בפיקוח מצרי. ברגע שהמעבר יהיה פתוח, לא יהיה עוד צורך "הומניטרי" במנהרות. העברת דלקים ישירות ממצרים לעזה תהיה הסמן הראשון של חיבורה מחדש של הרצועה למצרים. כך יתאפשר למצרים להפגין את מעמדם המיוחד כלפי עזה ובמקביל, להרוויח מטבע חוץ מהסחר הלגיטימי לעזה וממנה. נמלי הים והאוויר של סיני יהיו השער החדש לעזה. את מעברי הגבול מעזה לישראל אפשר לסגור. עזה היא מצרים.

הכותב הוא פעיל חברתי וחוקר של הכלכלה הפלסטינית

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ