בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקונספציה מכה שנית

65תגובות

שני הגיסים שלי קיבלו צו שמונה ביום שישי. אחר כך הגיעו עוד ועוד טלפונים ולפני החדשות כבר היה ברור שמדובר בגיוס מילואים גדול מאוד - כ-40 אלף חיילים.

מה היה חיסולו של אחמד ג'עברי שפתח את המערכה - התנקשות הכרחית? פעולה טקטית בשביל לשבור את השליטה של החמאס בעזה לפני העימות? התגרות שחמאס לא יוכל לעבור עליה בשתיקה? נקמה על אירועים קודמים? מאז מלחמת לבנון הראשונה, עת יצאה ישראל למלחמה באש"ף בתגובה להתנקשות בשגריר בלונדון שלמה ארגוב, המחאה הציבורית הולכת ודועכת, דווקא ככל שהעילה ליציאה למלחמה יותר פוליטית ופחות קשורה ליעדים צבאיים. כך קרה עם מלחמת לבנון השנייה שהעילה לפתיחתה היתה חטיפת החיילים בגבול הצפון, במבצע "עופרת יצוקה" וכעת, אחרי חיסולו של ג'עברי.

פחות מחודשיים אחרי הדיון המוכר בקונספציה של מלחמת יום הכיפורים, יוצאת ישראל למבצע המי-יודע-כמה שלה בעזה. הצעירים שהפגינו בקיץ 2011, עושים את ההכנות האחרונות לקראת כניסה לרצועה. כאילו זה מובן מאליו שבמצב כזה הגברים עוזבים את המשפחה, את העבודה, את החיים, ונעים דרומה. בעניינים צבאיים אין מחאה - כאן הכל ברור.

המבצע נחוץ כי אהוד ברק נתן להם הכל בקמפ-דייוויד, כי אריאל שרון החזיר להם את הרצועה וסיים את הכיבוש - והם עדיין יורים, כי אהוד אולמרט כמעט הגיע להסכם, וכי כאלו הם הערבים. הרי כולנו, גם בנימין נתניהו, בעד שתי מדינות - זה הם שעדיין לא מבינים. והשאלה אם יבינו או לא יבינו, תלויה בעיקר בכושר השכנוע הצבאי שלנו.

שוב הקונספציה הישראלית בשיאה והיא אינה שונה בהרבה מקודמתה. השילוב המוכר והקטלני של תחושת כוח וקורבנױת. מצד אחד ישראל היא מעצמה צבאית מהחזקות בעולם, והיא נהנית מגיבוי מלא של אירופה ושל המעצמה מספר אחת בעולם (אפשר לבדוק כמה מדינות אירופיות מקיימות קשרים עם החמאס). מצד אחר, ישראל היא קורבן פסיבי שעתידה נתון בידי שכניה. היא נגררת לשימוש בכוח, בין אם למטרות פוליטיות אישיות כפי שנדמה במקרה הזה, או לשם התגוננות בפני איום שהוא לעתים קרובות קטן בהרבה ממה שמדמים הצבא ומשרד הביטחון.

הקונספציה היא זו ששלחה את ראש הממשלה הקודם, אהוד אולמרט, לפתוח במלחמה כוללת בלבנון במקרה של אירוע גבול חמור אבל מוגבל. היא גם זו שגרמה לו לפתוח במבצע צבאי רחב היקף בעזה, בתגובה לירי על יישובי הדרום. הירי הזה הוא תוצאה של המצב הסבוך שאליו הביאה תוכנית ההתנתקות, שזילזלה בצורך בהסדר ולוותה בפעולות התקפיות על הג'יהאד האיסלאמי. בפעולת החיסול הנוכחית נתניהו וברק הכניסו ביודעין את מחצית האוכלוסייה בישראל לטווח הירי, בתגובה לאיום על שישית מהאוכלוסייה. בהזדמנות הזאת הם העלו שוב את רף האלימות, שממנו לרוב עולים, לא יורדים. והקונספציה היא זו שמאשימה תמיד את הצד השני ומונעת מהציבור להבין שסיום הסכסוך בכל אמצעי הוא אינטרס חיוני של מדינת ישראל, שהפרויקט הציוני תלוי בו.

הקונספציה היא שגרמה לנתניהו לומר בכנסת בשנה שעברה בהתייחסו למהפיכה במצרים, כי האביב הערבי הפך ל"גל איסלאמיסטי, אנטי מערבי, אנטי ליברלי, אנטי ישראלי ואנטי דמוקרטי" ("נתניהו נגד האביב הערבי: לא התקדמות, הליכה אחורה", מאת ברק רביד, "הארץ" 11 .23.11) כאילו אין למלים הללו משמעות ביחסי ישראל-מצרים. והקונספציה היא שגורמת לישראל להתעלם מהזמן הקצר שבו נמצא מוחמד מורסי בתפקידו במצרים, כשהיא יוצאת למבצע שפתרונו יימצא, אם נרצה או לא נרצה, על ידי השכנה מדרום.

הנשק המופעל מול ישראל הוא אמנם מסוכן ומאיים, אבל הולך ומתברר שהאצבע שלוחצת על ההדק, פעם אחר פעם, היא אצבעה של הקונספציה.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו