בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא כולאים ילדים

39תגובות

לפני שלוש שנים, לנוכח מדיניות הגירוש של מהגרי העבודה, קראנו לממשלת ישראל: "בחינוך אין זרים - ילדים לא מגרשים". היתה זו מערכה ציבורית שהשתתפו בה מחנכים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, רופאים, משפטנים, חתנים וכלות של פרס ישראל, אזרחים מן השורה, תנועות נוער וארגונים חברתיים.

בקול אחד דרשנו להבחין בין ההתייחסות למספר מצומצם של ילדים, לא יותר מ-1,500, לבין עשרות אלפי הזרים הבלתי חוקיים מקרב מהגרי העבודה ומבקשי המקלט. בסופו של דבר, אימצה הממשלה עמדת ביניים - בין גירוש טוטלי לאי-גירוש ילדים - והחליטה על מדיניות המבחינה בין הילדים בבתי הספר לבין כאלה שטרם השתלבו במערכת החינוך: הראשונים לא יגורשו והם ומשפחותיהם יוכלו להישאר בארץ, והאחרונים יידרשו לעזוב עם משפחותיהם, או שיגורשו.

כעת, בשלהי שנת 2012, לקראת יום זכויות הילד הבינלאומי, החל ב-20 בנובמבר, חובה לשוב ולהרים קול זעקה. ראשית, מפני שמצד אחד משרד הפנים נוקט סחבת ביורוקרטית ומערים מכשולים במתן אישורי תושבות לילדי הזרים שבבתי הספר, אך מנגד הוא מאיץ את הגירוש (בשנה האחרונה כבר גורשו מהארץ יותר ממאה ילדים). שנית, הגירוש נעשה באמצעות הליכים מקוממים ומבישים: זה קורה ללא התרעה מוקדמת, על פי רוב לפנות בוקר, כשפקחים מיחידת עוז, המלווים לעתים בחיילי מג"ב חמושים, מעירים את בני המשפחה. בהליך כוחני הכולל אריזה מזורזת, מכניסים את כולם למיניבוס ולוקחים אותם היישר אל מתקן הכליאה בנתב"ג. להורים זה קשה, נורא ומייאש; לתינוקות ולילדים, הבהלה, האלימות, המראה של הוריהם מושפלים באין אונותם - זה על פי רוב טראומטי.

זה לא חייב להיות כך, ואילו שר הפנים אלי ישי היה רואה בהם בני אדם במלוא מובן המלה (קטגוריה שכנראה שמורה אצלו רק ליהודים), לבטח היה מבין שאפשר גם אחרת. אין פירוש הדבר קעקוע של מדיניות הממשלה, אלא יישום נאות והומני שלה, בהסתמך על ידע בתחומי החינוך והרווחה ומתוך זיקה לאמנות בינלאומיות בדבר זכויות הילד.

עוד כתבות בנושא

כך, למשל, כוח האדם שאמון על טיפול נאות בילדים במצבי לחץ, לא יכול להיות מורכב מחבורה אקראית של פקחים בעלי "עוז" כזה או אחר, אלא מאנשים בעלי הכשרה בתחומי הבריאות, החינוך והרווחה.

ברוב המקרים אפשר להימנע מהמעצרים המבהילים והטראומטיים באמצעות הליך מוקדם ומסודר של משא ומתן והצעה לעזיבה מרצון. כפי שידוע מן הארגונים המסייעים למהגרי העבודה, גישה רגישה ונחושה, הליכים מסודרים והתנהלות הומנית, מובילים לכך שאלה שמיועדים לגירוש יעזבו והטראומות ייחסכו.

מתקני מעצר שבהם כלואים ילדים לא יכולים להיות מתוחזקים ומנוהלים על ידי גוף ביורוקרטי, כוחני, בלתי שקוף לציבור ונעדר כישורים טיפוליים. יש להחליפם בתשתיות פיסיות שעונות על צורכיהם של תינוקות וילדים, בכוח אדם מקצועי מתחומי הרפואה, החינוך והרווחה, ובערכאות שקופות של בירור ובקרה. כמו שלא נכון להתנפל על ילדים באישון לילה כדי לעוצרם, כך פסול לסגור אותם במתקני כליאה, תוך אדישות לזכויות הילד.

יש להקים ועדת היגוי שיישבו בה קציני חינוך ועבודה סוציאלית משירות בתי הסוהר, עובדים ממחלק הנוער של משטרת ישראל ומומחים מן האקדמיה בתחומי הבריאות, החינוך, הרווחה והמשפט. חבורה כזאת תשכיל לקבוע נהלים ברורים לגבי ה"מי", ה"מה" והאיך" שמן הראוי שיהיו מעורבים בהליכי הגירוש של ילדיהם של מהגרי העבודה.

פרופ' אלוני הוא מחזיק קתדרת אונסק"ו לחינוך הומניסטי במכללת סמינר הקיבוצים ושותף עם "ילדים ישראלים" בארגון כנס החירום "ילדים לא מאחורי סורגים"
 

האם יש להמשיך את גירוש ילדי העובדים הזרים? הגיבו באמצעות הפייסבוק שלכם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו