בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משקפת אטומה

231תגובות

מתוך הברברת וההתלהמות התקשורתית שמובילים פוליטיקאים ופרשני-על שיכולתם לנבא מה יכול או עלול להתרחש אינה עולה על זו של חיים מהמכולת, קשה להבחין בתהליך ההרסני שבנימין נתניהו ואהוד ברק גוררים את ישראל אליו: קעקוע שיטתי של הריבונות הישראלית. קשה להאמין איך מדינה עצמאית, בעלת הצבא החזק והמיומן ביותר בעולם, הופכת - בעיקר בעיני עצמה - ליישוב גדול של יהודים, שגויים זדים מתנכלים ויתנכלו להם לנצח והעולם עוין אותם, ואין להם שום סיכוי לשנות את גורלם.

נתניהו וברק יודעים היטב שארגון טרור אי אפשר להרתיע, רק לבצרו עוד יותר בעמדותיו עד לפעם הבאה; שבמקום כל מפקד סוללה ש"חוסל" יקום מפקד חדש, זועם מקודמו; שלאויב שממול ולאוכלוסייה השבויה במצוקתה בצד השני יש יותר זמן ואורך נשימה מאשר לאוכלוסייה הישראלית החיה רוב הזמן בתנאים נורמליים וטובים יחסית, ושמה שיושג בהסכם חשאי בשבוע הבא אפשר היה להשיג גם לפני שנה.

שניהם גם מכירים את האבסורד של השנים האחרונות, ולפיו הציבור בישראל מוכן לספוג מידה גדולה של אזעקות וסיכוני פגיעה, אבל מתערער לחלוטין לנוכח הרג חיילים בשדה הקרב. ולמרות כל זאת הם נגררים, בעל כורחם ממש (כמה אפשר לאיים לריק), לפעולה קרקעית שתחילתה אולי ידועה אבל את אחריתה, לשני הצדדים, עדיף לא לדמיין. ועוד לא אמרנו כלום על הריטואל המייגע של תגובת העולם - בימים הראשונים תומכים בזכותה של ישראל להגן על עצמה, וכעבור שבוע וכמה צילומים מחרידים של פעוטות הרוגים מתחילים ללחוץ שנפסיק להשתולל.

כי נתניהו וברק מביטים על המציאות במשקפת צבאית משוכללת ומפוארת, אבל אטומה. קשה, כנראה, להבחין באטימותה, אחרת איך ייתכן שכל המערכת הפוליטית, לרבות מנהיגת מפלגת העבודה, ששה להביט דרכה? היחידה שמשמיעה קול אחר היא מרצ, שזוכרת להיות אופוזיציה. למרבה הצער, רוב אזרחי המדינה מעדיף להתבונן במציאות מבעד למשקפת הזאת, ולכן אינם מסוגלים לראות את המציאות שמעבר לה.

במציאות הבלתי מובחנת הזאת זכו נתניהו וברק בעורף שקט יחסית במשך שבוע הודות ל"כיפת ברזל", שבלעדיה היו גופותינו מוטלות ברחובות ובחדרי המתים שורה ארוכה-ארוכה. אט אט חודרת לתודעה ההכרה שאמצעי המיגון הזה - שברק ופרשניו התנגדו לו כל כך וכדי לעשות לו דה-לגיטימציה השתמשו בצילום הנבזי של המשקפת הסגורה שהלעיג את עמיר פרץ, שר הביטחון שנאבק למענו - לא רק מציל אלפי אזרחים אלא גם מאפשר לצבא ולממשלה לפעול. מה שלא חודר לתודעה היא ההבנה ש"כיפת ברזל" היא רק חלק מדרך מדינית שלמה שהציע פרץ כמנהיג שמאל, ועליה דומה שאסור בכלל לדבר היום, ודאי שלא כל עוד הרקטות רועמות וכלי הרכב הצבאיים מחממים מנועים.

בניגוד לשלי יחימוביץ', שכמיטב המסורת של מפלגתה לא מפריעה לנתניהו-ברק לגרור את ישראל לסמטת אין-מוצא אפלה, פרץ - שבהתמודדותו לראשות מפלגת העבודה, שקל (בצדק) חבירה למרצ ויצירת גוש שמאל - הציע אופק מדיני ומחשבה אזרחית אל מול הזרם העכור של הלאומנות המסתגרת, שישראל בוחרת להישטף בו.

הצורך לחלץ את ישראל מהאסון שהיא נגררת אליו מעולם לא היה חיוני כל כך, אך זה יוכל לקרות רק כאשר הציבור יכיר, לא רק ביתרונה של "כיפת ברזל" אלא בהשקפת העולם המדינית-האזרחית שהולידה אותה. השאלה היא אם גם מבלי שתתרחש כאן קטסטרופה יהיה לנו אומץ להסיר את הכיסוי מהמשקפת האטומה.
 

אז מי מחזיק במשקפת אטומה: ביבי, ברק או פרץ? הגיבו כאן באמצעות הפייסבוק


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו