בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלחמת שלום הבחירות

145תגובות

מזל שיש לנו מנהיג אמיץ, עשוי פלדה, שגם מבין באסטרטגיה צבאית. שומעים אותו מכל תחנת רדיו ורשת טלוויזיה: "צה"ל חייב להרחיב את הלחימה, להעמיק אותה... להרוס את תשתיות המים, החשמל, הכבישים, התחבורה והתקשורת ולהחזיר את עזה לימי הביניים".

אבל כשאותו מנהיג עשוי ללא חת חוזר לביתו, הוא משמיע פזמון אחר. שם הוא מסביר לבניו, שלא התכוון אליהם. זה מסוכן מדי, הוא אומר להם, מישהו מכם עוד עלול להיפגע ולהישרט. לכן עליכם להמשיך להתייצב מדי בוקר בעיר המקלט הקרויה ישיבה, ולהשאיר את מלאכת הריסת התשתיות בעזה לחמור החילוני ולפרד הדתי, שכבר קיבלו צווי 8 והם מתארגנים סביב הרצועה. וכשהם ייצאו לקרב, נעודד אותם מאחור. ואם ייפלו, נאמר אחריהם קדיש.

אם לאלי ישי היתה מעט ענווה, הוא היה פשוט שותק ולא אומר מלה בנושא עזה. הוא היה מבין, שמי שמחנך את בניו להשתמטות אינו יכול להלהיט את אש המלחמה שבה ייהרגו אחרים. יראה למשל את אנשי "יהדות התורה", השומרים על דממה תקשורתית מוחלטת. אבל מי שהוא יהיר וארוגנטי אינו מסוגל אפילו לשתוק.

סקר דעת קהל שערך השבוע בעבור "הארץ" פרופ' קמיל פוקס מלמד, שהציבור הרחב הרבה יותר חכם מאותו "מנהיג" הקורא קריאות קרב נלעגות עם רצח בעיניים. רק 30% מהציבור תומכים בהרחבת "עמוד ענן" לפעולה קרקעית. הרוב מבין, שאין לנו שום יתרון בלוחמה בשטח בנוי, שבה ייהרגו חיילים וגם תושבים פלסטינים רבים, נשים וילדים. הציבור מבין, שהגיבוי הבינלאומי שישראל נהנית ממנו היום ייהפך בן-לילה למסע גינויים ולחצים כדי שנפסיק וניסוג, כך שלא יהיה ניתן אז להשיג שום הסכם ושוב הבנה, וירי המרגמות, הקטיושות, הרקטות והטילים יחזור במהרה, כמו שקרה לאחר מבצע "עופרת יצוקה".

בנימין נתניהו אמנם מצהיר באופן פומבי ש"ישראל ערוכה להרחבת המבצע", אך הוא ממש לא רוצה לראות את צה"ל מסתבך בעזה. הוא שונא סיכונים ושונא הימורים; לכן כל גיוס המילואים איננו אלא תרגיל, בבחינת "תחזיקו אותי". נתניהו מנסה לאותת לאובמה, למרקל, למורסי ולהנייה שהוא מתכוון למלחמה קרקעית, אך בפועל כל זה אינו אלא כלי להפעלת לחץ על העולם כדי שילחץ על החמאס להפסיק את האש.

התוכנית המקורית של נתניהו ואהוד ברק היא פשוטה. לתת מכה ראשונית משמעותית בדמות הריגת רמטכ"ל החמאס אחמד ג'עברי ופגיעה בטילים ארוכי הטווח, אחר כך להרוס כמה שיותר אתרי שיגור, קטיושות, מרגמות, טילים וסמלי שלטון - ואז לאיים בכניסה קרקעית.

התקווה היתה, שהעולם יחשוש ממבצע קרקעי, שעלול להסתבך למלחמה רחבת היקף במזרח התיכון, ואולי אף להגיע לניתוק היחסים עם מצרים ולנפילת המשטר בירדן. לכן ייווצר לחץ בינלאומי גדול להשגת הסכם הפסקת אש לפני הכניסה הקרקעית.

נתניהו וברק יודעים, שהם נמצאים עכשיו בפסגת ההישגים. יש עלייה מרשימה בפופולריות שלהם בציבור, כפי שעולה מאותו סקר דעת קהל. 42% מהציבור מעוניינים לראות את ברק כשר הביטחון גם לאחר הבחירות, ומדובר במי שעד לפני שבוע פירפר סביב אחוז החסימה. גם מבחינת המנדטים מצב הימין השתפר, ויש לו רוב מוצק מול גוש הימין-מרכז. אם כך, מי צריך כניסה קרקעית, כשהמפה הפוליטית נראית כה טוב?

נתניהו וברק יודעים, שהציבור הישראלי יבחן את תוצאות "עמוד ענן" רק מול משתנה אחד: המשך ירי הרקטות. לכן דוברי הממשלה ממשיכים לומר, שהמטרה היא הכנעת החמאס ואילוצו להפסיק את הירי על ישראל, אך בפועל נתניהו וברק ישמחו לקבל "הבנה" לא כתובה, לא חתומה ולא רשמית, של הפסקת אש לתקופה קצרה; למשל, לתקופה של חודשיים ויומיים, עד 22 בינואר 2013.

ומה יקרה אחר כך? מבחינתם, המבול.
 

האם מי שבוחריו אינם משרתים רשאי לשלוח למלחמה? הגיבו כאן באמצעות הפייסבוק


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו