בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גברים אמיתיים מצלמים באייפון

148תגובות

שמתי לב לתופעה מוזרה אחת, בתוך המצב המוזר ממילא של אזעקות בתל אביב. בשעת אזעקה אני רצה למטה למקלט - בבניין שבו אני גרה או בבניין שרירותי שנקרה בדרכי - וכמו עכבר שבורח מאלומות פנסי המכונית שרודפת אותו, אני מחליקה בטיסה בגרם המדרגות הצר ונכנסת עמוק-עמוק לתוך החלל הלח והטחוב של המקלט (זה נותן לי שבריר של אשליה שבכך אני משפרת את סיכויי לשרוד). ואז אני מוצאת את עצמי ממתינה שהדקות הכל כך מפחידות האלו יעברו, בעיקר בחברת נשים.

נשים מהבניין, נשים מהמספרה ליד, נשים שסתם עברו ברחוב. נשים עם ילדים על הידיים, נשים זקנות, נשים שבוכות בגלל הבהלה או שרועדות מהחרדה - וכמובן, גם נשים רגועות וקרות רוח לחלוטין, שפשוט ממלאות אחר ההוראות, ומחכות שאי הנעימות הזמנית תחלוף כדי להמשיך בשגרת יומן.

ואיפה הגברים? הגברים עומדים בחדר המדרגות, מקסימום במעלה גרם המדרגות למקלט. כמו בחתונה מסורתית, נחצה הקהל לשניים - הנשים בבטן המקלט, הגברים על המדרגות, רגל אחת במרחב המוגן ורגל אחת בחוץ, בשטח ההפקר, במקום שבו גברים כמוהם אמורים להיות. אה, ויש את אלו שמשחקים אותה בגדול ויוצאים לרחוב כדי לתעד את כל העסק באייפון. להם צופרי האזעקה לא מזיזים כלל. הם מעל הפחד המביש הזה, הטמא, הנשי.

נכון, תל אביב אינה יודעת את הסכנה האמיתית, המעיקה, מורטת העצבים, הרובצת כמאכלת על תושבי הדרום במשך שנים. המלחמה שלנו היא מלחמה צעצוע, מלחמה למפונקים לוגמי אספרסו. נכון, יש גברים, בעיקר אבות לילדים, בעיקר מבוגרים, שכבר הספיקו להבין כמה יקרים ושבריריים החיים, שאינם קושרים בין אינסטינקט טבעי של התגוננות לבין פגיעה בגבריותם. אבל בגדול, החלוקה בשעת האזעקה היא בין אלו שמוכנים להודות בכך שיש לחפש מחסה בשעת סכנה, כלומר להודות בכך שהם מפחדים, כלומר נשים, לבין אלו שלא רוצים או יכולים להודות בכך, כי הודאה בפחד מסכנת אותם יותר מכל טיל. כלומר גברים.

הדעה הרווחת, ובצדק, היא שנשים הן קורבנות מדוכאים בידי ממסד גברי פטריארכלי, שלאורך כל שנות ההיסטוריה הגביל את צעדיהן, ותחם להן מרחב קיום צר וממושטר. זה נכון. אבל מי הם אותם גברים שנשללה מהם אי שם בילדותם המוקדמת זכות אנושית בסיסית כמו לחוש פחד, שנשלל מהם אינסטינקט רפלקסיבי כמו לתפוס מחסה בשעת מצוקה, או ללבוש מעיל כשקר או לבכות כשעצוב? מי הם אותם גברים שמוכנים אפילו לסכן את חייהם, ובלבד שלא ייתפסו בבטן המקלט, עם הנשים? מי הם אותם עשרות האלפים במדי ב' שהועמדו בשערי עזה, מסורסי דחף לתפוס מחסה והגנה מפני סכנה אדירה כמו פלישה קרקעית, שלא תועיל בדבר ולא תשנה מאומה במאזן האימים בו אנו חיים, ולא תבטיח דבר זולת חללים ודם?

כל אלו הם קורבנות של חברה פטריארכלית קשוחה, המקדשת את הגבורה, ודוחה בגועל את "החולשה". במדי הב', בגלימות הגיבורים שתפרו להם, ללא מעיל חלילה כי להם אף פעם לא קר, עמדו לצעוד הגיבורים, שכל כך רצו להיות גיבורים, היישר למלכודת האש.

אין ספק, יספידו אותם הגנרלים כשהכל ייגמר (לבינתיים), הם לא פחדו, הם היו גברים אמיתיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו