בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך שידרגנו את מורסי

120תגובות

מבוכה שררה בימים אלה במסדרונות המטה הכללי. לאחר ימי האופוריה הראשונים, בהם התנהלו התקיפות בעזה על פי התכנון ובהצלחה רבה, ביצבצה לה השאלה, זו שאמורה היתה להישאל לפני תחילת הקרבות, כיצד מסיימים את הפרשה הזאת.

במערכת הביטחון משתבחים בהצלחת המתקפה האווירית על עזה, ומציינים כי היא מתבססת על לימוד לקחי "עופרת יצוקה". זה קרוב לוודאי נכון, ומיעוט הנפגעים מקרב האזרחים ברצועה מעיד על תכנון מדוקדק, על איסוף מודיעין מרשים ועל יכולת ביצוע מעולה של חיל האוויר. אך במטה הכללי לא למדו לקח אחד חשוב. זו טעות להיכנס למלחמה מבלי לתכנן מראש את אסטרטגיית היציאה. לטעות הזאת שותף כמובן גם הדרג המדיני.

בדיוק כמו במלחמת לבנון השנייה וב"עופרת יצוקה" נכנס צה"ל גם הפעם ללחימה בעזה כשלא ברור כלל כיצד יוחלט שהושגו יעדי המבצע ושאפשר להכריז על ניצחון ולנצור את האש. שר הביטחון אהוד ברק הגדיר שלושה יעדים למערכה: צמצום ירי הרקטות, הגברת ההרתעה ושיפור המציאות הביטחונית היומיומית לתושבי הדרום. אכן יעדים ראויים, שהבעיה היחידה אתם היא שלא רק שאין כל אפשרות לדעת שהושגו, אם לא מגיעים להסדר שחמאס שותף לו, אלא שנראה שהלחימה רק מרחיקה את השגתם.

אם הכוונה היתה שהתקיפות ברצועה יובילו לפגיעה במוטיבציה של חמאס ול"צמצום ירי הקסאם", הרי ברור שזהו כישלון. כאלף רקטות שוגרו מעזה בשישה ימים, וחמאס הרחיב את יעדי הפגיעה עד לתל אביב וירושלים. ובאשר להרתעה - יש כשל לוגי בדבריהם של קצינים בכירים שטענו השבוע, שהתקיפות המוצלחות של חיל האוויר הגבירו את ההרתעה מול חמאס. לא ברור על איזו הרתעה הם מדברים כאשר חמאס משגר בכל יום מאות רקטות.

מי שהחליט על הוצאתו לפועל של מבצע "עמוד ענן" היה צריך לתכנן במקביל את נקודת הסיום. אולם נראה כי הדבר לא נעשה. אם הכוונה היתה להכריז על ניצחון כשייפסק ירי הרקטות, הרי שהיה כאן כישלון בהערכת נחישות חמאס. מי שציפה שהתקיפות האוויריות יורידו את חמאס על ברכיו טעה כמובן לחלוטין. אך גם אם היה נפסק ירי הרקטות, ובנימין נתניהו וברק היו מחליטים להכריז על ניצחון ולסיים את המערכה הצבאית, מה היה קורה אם לאחר יממה היה חמאס חוזר ומשגר קסאמים?

בתחילת השבוע התפאר ברק, כי היציאה למבצע מעידה על כך ש"סוף מעשה במחשבה תחילה". האמת היא כמובן הפוכה. זאת הסיבה שבמטה הכללי מחפשים נואשות את "תמונת הניצחון" שתאפשר לסיים את הלחימה, בלי שתיתפש ככישלון של ישראל. הבעיה היא שככל שחולפים הימים ותמונת הניצחון לא מושגת, הולכת וגדלה הסכנה שצה"ל ייאלץ "לעלות מדרגה" ולהכניס את כוחות הקרקע לרצועה.

קשה להאמין שראש הממשלה ושר הביטחון תיכננו לשדרג את מעמדו ויוקרתו של נשיא מצרים מוחמד מורסי, כשהחליטו לצאת למבצע. אך זה בדיוק מה שקרה. ישראל הפכה תלויה ברצונו הטוב של מורסי, שנותר התקווה היחידה להשגת הסכם הפסקת אש. בעת שנכתבים משפטים אלה מתנהל בקהיר משא ומתן בין ישראל לבין מי שראש הממשלה הכריז שבשום מקרה לא נדבר אתו - חמאס. צריך לקוות שהסכם הושג והאש תופסק. לא כך חזו נתניהו וברק את סיומו של "עמוד ענן", אך זה מה שקורה כאשר אין סוף המעשה במחשבה תחילה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו