בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רק להילחם הם יודעים

197תגובות

"תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון" - כך מתאר יותם בן ירובעל במשל העצים (שופטים פרק ט') את הדבר היחיד שאבימלך היה מסוגל להעניק, בניגוד לזית נותן השמן, לתאנה נותנת הפרי ולגפן נותנת התירוש. ואכן בהמשך מסופר כיצד אבימלך - האטד בנמשל - מוליך את העם כולו להעלות באש את מגדל שכם, על אלף איש ואשה שהיו בו.

כיום לא רק שאטד "מולך" בנו ומבקשנו להמליכו עלינו לשנים נוספות, אלא הוא אף אסף אליו ברקנים ודרדרים, כדי להאיץ את התפשטות הלהבה. לעת הזאת, כשהעם מחפש מלך שימלוך עליו, לא תירוש ולא פרי מוגש לנו, אלא אש במגדלי אויבנו, החמאס. עקר הוא אטדנו מתת פרי אך כסיל אינו, והוא מגיש לנו את מתנת האש במצב שבו אי אפשר להתנגד לו. במצב הנוכחי אין ברירה אלא להגיב לירי הקסאמים, ותקוותו היא שהאש תניע אותנו, העצים, להמליכו שוב.

הבעיה והשאלה הנוקבת הניצבות בפנינו אינן אם נכון היה ללכת בעקבות עמוד הענן, אלא מהן השגיאות שהביאונו מלכתחילה אל עמוד הענן והאם ייתכן תיקון, כדי שלא נגיע בעתיד לעוד עמודים של אש ועשן.

מדינות ועמים אינם עומדים לדין פלילי ואישי. לו היה אדם, כיחיד, משמיד כפר שלם כי לדעתו הוא מסכן את שלומה של עירו, כפי שעשתה ארצות הברית בעיראק, הוא היה מכלה ימיו בכלא. לו היה אדם, כיחיד, הורג אדם אחר משום שהוא אדם רע ורוצח, כפי שעשתה ארצות הברית לאוסאמה בן לאדן, סביר שהוא היה נכפת על כיסא חשמלי. אך לא כן קרה לארצות הברית, שפעלה כמדינה נגד עיראק ונגד בן לאדן - היא לא הועמדה למשפט בינלאומי.

עוד כתבות בנושא

מה אם כן הופך את אחמד ג'עברי לטרוריסט "בן מוות" ואת יצחק שמיר ללוחם חופש מחתרתי? האם לא היה ג'עברי בעיני עמו לוחם חופש נגד שלטון עריץ וחזק, שלא נותרה לו ברירה מלבד הטרור, ממש כמו שמיר בעינינו?

כאן בדיוק יש למקד את השאלה למיטב הבנתי - בברירה. כדי שהטרור לא יהפוך למפלטו היחיד של המדוכא, חייבת להיות לו ברירה בין חלופות שונות לניהול מאבקו. רק אם יתקיימו חלופות כאלה, בחירתו בטרור תהפוך אותו ל"בן מוות". באין חלופות כאלו לג'עברי ודומיו, באין משא ומתן לפתרון בדרכי שלום, אין הוא ודומיו "בני מוות".

אמירתו החוזרת זה שנים של האטד, ושל הדרדר שנצמד לצדו לעת הזו של חיפוש מלך, ש"אין פרטנר לשלום", אינה נכונה בהכרח; אך חמור מכך, גם אילו היתה נכונה אין היא מצדיקה את דרכו. הצבת האפשרות החלופית של דרך השלום היא אחריותו הבלעדית של החזק, שאין דרך להילחם בו צבאית, משום שאי-הצבת פתרון השלום על ידו אינה מותירה לפלסטינים - אנשי מגדל שכם במשל יותם - שום דרך זולת הטרור. הברקן, אף על פי שחבר לאטד בהבערת האש, לפחות יודע שמוטלת עלינו האחריות להציב חלופה, כדי לפתור את הסכסוך. כך עשה בקמפ-דייוויד, והמשיך להטיף לכך גם בהליכתו המשותפת עם האטד.

הצבת חלופה כזאת בכל עת ובפני כל דור של מנהיגים פלסטינים היא חובה, שאינה מתמצה בכך שהחלופה הוצבה בעבר בקמפ-דייוויד, בהסכם וואי ובהתנתקות. הצבת חלופה כזאת באופן מתמשך היא תנאי לוגי לדרישתנו להימנעות מתמשכת מטרור. בעת הזו מחמוד עבאס בגדה ואיסמעיל הנייה בעזה הם מנהיגיו של עם מדוכא. עלינו מוטלת החובה להציב בפניהם דרך חלופית, בטרם נכנה את הדרך היחידה שהותרנו להם "בת מוות". אנחנו - ישראל - כבעלי הכוח החזק, ששום משא ומתן לא יוכל לקעקעו, חייבים את הצבת החלופה לעצמנו, בין שתגובת אויבינו תהיה חיובית או שלילית.

גם אם לרגע, בהקשר של ירי טילים מרצועת עזה ותגובה מדודה עליהם, הצלחנו "לתמרן" את העולם לתמיכה מסויגת בנו, תמיכה זו תיעלם, ובצדק, בחלוף שבועות מספר, אם לא יוענק לחמאס אופק מדיני מתמשך לאחר הפסקת האש. הפסקת האש, גם אם תעניק לנו הפוגה לפני ההתלקחות הבאה, אין בה כדי לשנות את המצב מהותית. עצם השימוש הרווח במלה "סבב" לתיאור הלחימה ברצועת עזה מתאר נכוחה את מעגל הקסמים שבו אנו כולאים את עצמנו.

אני מסכים עם המדיניות העקרונית של אי משא ומתן עם טרור, אך סבור שיש שתי דרכים לנתק בין שני הדברים: האחת, השגויה, היא להנציח את הגדרת הצד השני כטרוריסט ולא לשאת ולתת עמו; השנייה, הרצויה, היא להוציאו ממעגל הטרור, על ידי הצעת אפשרות של משא ומתן, ואז להמשיך ולדבר עם מי שכבר אינו טרוריסט. צד כלשהו צריך ליזום את התרת מעגל הקסמים הזה, ובמקרה זה, הצד החזק - ישראל - חייב לעשות את הצעד הראשון. בדרך זו, עם נקיטת יוזמה ישראלית, יוצא העוקץ מהטענה שדיאלוג עם גורמי טרור הוא "כניעה לסחיטה".

תמרון מתוחכם ובלתי פוסק על ידי האטד יכול להבטיח ניצחון בבחירות למלכות העצים, אך לא יבטיח עתיד לארזי הלבנון ולא הגנה מפני האש. הפתרון היחידי לסכסוך הוא שתי מדינות לשני העמים. בין שתי המדינות עובר רק קו ישר אחד - אף כי אפשר להעביר ביניהן אינספור קווים עקומים, מתוחכמים ופתלתלים. פרחי האטד קטנים וקצרי ימים והוא חסר פירות, אך אם יאות האטד ניתן להכליאו עם זית, גפן או תאנה ולהעצים את פריו, ולא רק את קוציו המרשימים ואת עוצמת התלקחותו.

הכותב הוא איש התעשייה עתירת הידע. בעבר היה טייס וראש מחלקת אמצעי לחימה של חיל האוויר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו