בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלי המעודדת

209תגובות

ושוב הבטיחו "לפרמט" את עזה, להחזיר אותה לימי הביניים, לנקום דמעת ילד יהודי. כל שר ופרכוסי האפוקליפסה-אפילפסיה שלו. ואילו אנחנו כאן, בשעות הראשונות, ניסינו לומר: מה שהיה והווה הוא שיהיה, כי לא על הכוח לבדו. אבל כל ההתחלות קלות, וקשה לעכל חזות קשה כבר בהתחלה. סליחה מכם, תושבי הדרום, שחוזרים ומתעללים בכם בהבטחות שווא.

איננו בוחני כליות ולב, ולא נוכל להיות שופטי צדק: האם החליטו בנימין נתניהו ואהוד ברק על "עמוד ענן" בניקיון דעת? האם באמת לא ראה נתניהו את "סדר היום החברתי" משתלט על אי-הסדר שלו, וברק לא ראה את אחוז החסימה? ולמה דווקא עכשיו - חודשיים לפני בחירות - לא שנתיים קודם או שבועיים אחר כך?

לא לי לשפוט, אך גם לא לשלי יחימוביץ', שהזדרזה להביע בהם אמון מוחלט. בממלכתיות מעוררת השתאות ניקתה אותם מכל חשד. גם מי שנאלץ לתמוך אינו חייב להופיע כנערה מתבגרת בלהקת מעודדות, שתעבוד, בישיבה, ב"בנק המטרות" כשתהיה גדולה.

כלום אין מדובר באותו צמד, שיחימוביץ' קוראת בגרון שלא להאמין לו? הרי מלה שלהם, בכלכלה ובחברה, היא לא מלה, לדעתה, ופתאום מלתם בסלע, בשני סלעים, כאילו היו אנשים אחרים. רק במלחמה הופכים פוליטיקאים מקומיים את עורם ולובשים בגדי מלכות חדשים, בממשלה ובאופוזיציה; ביבי חדש, שלי חדשה, המאפרים בטלוויזיה עושים עבודה טובה.

ומחלוקות אתמול נמחקות במחי-יד-מחזקת-יד, בלאו הכי תקבע המלחמה - עלויותיה ונזקיה - את התקציב, ועל מה נותר להתווכח. סלולה הדרך לממשלת ליכוד-לאומי-ביתנו - אני ואת והמלחמה הבאה - והבחירות נראות קצת מיותרות. אפילו ברק נכתב מחדש בספר החיים כשר ביטחון כושל ובלתי נמנע, ושלי תורמת לספר אות משלה.

בעל כורחי למדתי לחשוד ולחשוד, ורק לעתים נדירות לכבד. אשרי החושד תמיד, ואולי בעצם אומלל, שאינו מסוגל לשיר בציבור את ההימנון, כל אימת שהשרביט נשלף. דווקא אז אני נזכר, לאסוני, במעל ובשקרים, במזימות ובתככים; לא רק במה שאמרו עליהם, אלא גם במה שאמרו אחד על השני. תקיפה באיראן מוציאה את הדובים מהיער, תקיפה בעזה מחזירה אותם למקומם.

מתי הייתי מוכן להעניק להם אשראי מוגבל: אילו ירו בחזית אחת, ונדברו בחזית שנייה; אילו נתנו סיכוי ליוזמת השלום הערבית, ומכה בראש נתנו למחבלים בה; אילו יצאו ידי חובת התנצלות, ובלבד שתישמר הברית עם טורקיה. אבל הם מכים בלי הבחנה - אחמדינג'אד וארדואן, עבאס והנייה הם היינו הך בעיניהם. זה טרוריסט גלוי וזה סמוי, ומי מסוכן יותר. הטוב שבמוסלמים הרוג - פיסית או פוליטית - כי כולם אותו נחש; ורק אנחנו יונה תמה.

גם יחימוביץ' ויאיר לפיד היו מיטיבים לנהוג, אילו התאפקו בספקנות לפני שהם קופצים בראש לדום. זה לא קל לפורשי ערוץ 2, שעדיין מסופחים בחירום לסוללת הפטריוט המוצבת באולפני נוה אילן כדי להגן על ירושלים.

צדקה היושבת ראש כשהגדירה באחרונה את מפלגתה כמפלגה ש"היתה תמיד מרכז", ואגב כך חידשה חידוש עולמי: העבודה - חברה ותיקה באינטרנציונל הסוציאליסטי - היא מפלגה סוציאל-דמוקרטית אחת ויחידה שאינה שמאל; שאינה מנסה לפחות לצנן רוחות מלחמה. כשדיברה יחימוביץ' על החובה להניף יותר מדגל אחד, לא תיארנו לעצמנו שהכוונה לדגל לבן.

לא צריך להיות ז'אן ז'ורס כדי להשמיע קול חולק, גם לא לובה אליאב. אבל לובה חי בשמאל ומת להפתעתו במרכז, ולא היה יכול לשער מקום קבורתו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו