בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דין וחשבון על הרוגי עזה

511תגובות

לפעמים גם נתונים הם מציאות ומהמציאות הזאת אי אפשר להתעלם עוד: מאז נפל הקסאם הראשון על ישראל באפריל 2001 ועד שלשום נהרגו 59 ישראלים ו-4,717 פלסטינים. הטבלה לא משקרת, כמו שאומרים בענף קטלני פחות, והפרופורציה הזאת מבעיתה; היא היתה צריכה להטריד כל ישראלי.

"הארץ" פירסם את הטבלה שלשום, אבל נדמה שבינתיים היא מטרידה יותר את העולם: "אקונומיסט" הבריטי, שמרני, מאופק ובעליל לא אנטי ישראלי, פירסם בשבוע שעבר טבלה דומה באתר האינטרנט שלו תחת הכותרת: חשבוניית עזה. השבועון מדווח לקוראיו, כי מתחילת השנה ועד פרוץ מבצע "עמוד ענן" נהרג רק ישראלי אחד מירי מעזה (שלושה על פי נתוני "הארץ"); באותו פרק זמן הרגה ישראל לא פחות מ-78 פלסטינים בעזה, בתקופת רגיעה, שהופרה לטענת ישראל רק בידי הפלסטינים. על המספרים הללו צריך להוסיף את נתוני "עמוד ענן": 156 הרוגים פלסטינים ושישה ישראלים. "אקונומיסט" מזכיר לנו ש-19 מההרוגים הם ילדים.

במניין המוות הזה מתקיימת זה שנים הפרופורציה של "עופרת יצוקה": אחד למאה, בדרך כלל. הרוג ישראלי אחד למאה פלסטינים ב"עופרת יצוקה", פי 26 הרוגים פלסטינים מישראלים ב"עמוד ענן" וממוצע רב-שנתי של כמעט אחד למאה מאז 2001. בתקופה הזאת ירו הפלסטינים 7,361 רקטות על ישראל; קשה למצוא נתונים שיראו כמה טילים, פגזים ופצצות ירתה ישראל, אבל הנתונים היו לאין שיעור גבוהים יותר.

השאלה הנצחית, מי התחיל, נותרת פתוחה והתשובה עליה רחוקה מלהיות ניצחת: בשנת 2001, היא שנת הולדת הקסאם, נורו ארבע רקטות מעזה, ירי שממנו נהרג ישראלי אחד. וכמה פלסטינים נהרגו באותה שנה? 179. ב-2002 נורו 34 רקטות, שמהן לא נהרג אף ישראלי, ונהרגו 373 פלסטינים. בשנתיים אחר כך התמונה חדה עוד יותר: 155 רקטות ב-2003 - 370 הרוגים פלסטינים ואף ישראלי. 2004: 281 רקטות, 625 הרוגים פלסטינים ושבעה ישראלים. ירי הקסאמים לא החל עם ההתנתקות, כטענתו השקרית של הימין, וההרג הסיטוני של פלסטינים בידי ישראל לא פסק מעולם. "עופרת יצוקה", על נתוני הרג הפלסטינים הקשים שלה, דווקא באה אחרי תקופה שרובה היתה רגועה, בעקבות הפסקת אש שהיתה אמורה להימשך שישה חודשים (והופרה מיד בידי ישראל): מיולי 2008 ועד הפלישה לא נהרגו ישראלים, רק 16 פלסטינים. למעט בנובמבר, גם כמעט ולא נורו קסאמים.

עוד כתבות בנושא

גם התשובות לשאלות מי הקורבן ומי התוקפן, החשובות לא פחות, מורכבות ורחוקות מהתשובות החד-משמעיות שניתנות בידי ההסברה הישראלית. ישראל הרגה תמיד הרבה יותר. נכון שנתוני ההרג אינם משקפים את התמונה המלאה, נכון שכל הרוג הוא עולם ומלואו, וירי הקסאמים על הדרום, שגורם לתושבים שם לחיות באימה מתמדת, הוא בלתי נסבל, אבל אי אפשר להתעלם מהתוצאות הקטלניות בצד השני. הן חסרות כל פרופורציה אנושית וסבירה.

ומה מנסה התעמולה הישראלית לעשות? להציג את הדרום כקורבן היחיד, שאין בלתו. כדרכה של תעמולה זולה, זו קצת מעוותת את המציאות. כל כתב זר שמתאר את ממדי ההרג וההרס בעזה מסומן מיד כאנטישמי וכשונא ישראל, ישראל רוצה רק בתמונות מאשקלון. אבל הקורבן הראשון והמדמם יותר היא עזה, ורק אחריה באה ישראל. אי אפשר להתעלם מכך. בעזה ההרג הוא עצום, שם המאבק הוא כנגד המשך הכיבוש, כיבוש חלקי מאז ההתנתקות - אבל עדיין כיבוש. כלכלת הרצועה תלויה בישראל, השקל הוא ההילך היחיד, המצור הימי מלא וקשה וגם היבשתי עדיין בתוקפו החלקי. והנה שלשום, למחרת השגת הפסקת האש, כבר הרגה ישראל עוד מפגין פלסטיני ליד הגדר בעזה - אבל, לעזאזל, מי סופר; הפלסטינים הם התוקפנים והישראלים הם הקורבנות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו