בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אופוזיציה – לא תנועת נוער

90תגובות

מבצע עמוד ענן פיזר את מעט הערפל שכיסה על מערכת הבחירות. טיסה 22113 תמריא במועד ליעדיה. הם יהיו מדיניים. קודם כל מדיניים. לא צריך ללמוד לקרוא שפתיים כדי להבין - זאת לא הכלכלה, טמבל! גם הפעם לא. גם לא צדק חברתי ולא "איפה הכסף?"

ובכל זאת, מערכת הבחירות תהיה, כנראה, שונה מכל קודמותיה. בנימין נתניהו עשוי לזכות במה שלא זכו בו כל ראשי הממשלה בעבר, מדוד בן גוריון ועד אהוד אולמרט. ייתכן שלראשונה במערכת בחירות בישראל, ראש הממשלה יהיה מתמודד יחיד על הרכבת הממשלה הבאה. אין מנהיג המערער על מעמדו, אין מנהיג/ה המתמודדים מולו ואין מולו אלטרנטיבה מדינית. בעצם, בין נתניהו להרכבת הממשלה הבאה עומדת - ברגעים הכמעט-אחרונים שלפני תום הזמן להגשת רשימות המועמדים לכנסת - אופוזיציה דרדלה. זה רע לפוליטיקה הישראלית ומסוכן לדמוקרטיה. זה רע ומסוכן לעתידנו במזרח התיכון. אם חושבים על כך בקור רוח, זה גם לא כל כך טוב לנתניהו, שנפתלי בנט יחבוט בו מימין ושלי יחימוביץ' תלטף משמאל (אל תגידו שמאל, אימרו סוציאל-דמוקרטיה. העבודה אף פעם לא היתה שמאל!).

הבחירות לא ייערכו בצל צונאמי מדיני, אבל בעוד ימים אחדים יחזרו איראן והאיום הגרעיני לסדר היום, לצד שינויי העומק המתחוללים במזרח התיכון. מחמוד עבאס (אבו מאזן) יילך לאו"ם. השקט היחסי בגדה עלול להתערער ואין יודע לכמה זמן תרתיע ההרתעה המשוקמת את ארגוני הטרור ברצועת עזה, אם בכלל, ואם הפיגועים יחזרו אל ערינו. עמוד הענן השכיח לשמונה ימים את מה שנוח לנו להדחיק: בין סבב צבאי לסבב צבאי, בין המרמרה לעמוד ענן, ישראל בהנהגת נתניהו-ברק-ליברמן שותקת ומשותקת מדינית. לא יוזמת ולא מקדמת. מתבצרת מאחורי קווים אדומים. לא עושה דבר כדי לממש את עקרון "שתי מדינות לשני עמים", המקובל על ממשלתה, בתירוץ הנואל שאין עם מי לדבר, בוודאי לא עם חמאסטאן (שזכתה השבוע לרגע של הולדת). בעצם, נכון יותר לומר שבין סבב צבאי לסבב צבאי, ישראל עושה כמיטב יכולתה לא לעשות דבר.

בבוקר יום חמישי שמעתי את שר הביטחון חוזר ומונה את הקשיים שעלינו לחיות עמם בין סבבי הלחימה. "מי שזה לא מתאים לו", אמר, "שיילך לחיות בפינלנד או בגבול איטליה-שווייץ". כאן, הרי, "וילה בג'ונגל". הגיע זמן תיקון: המזרח התיכון אכן נראה לעתים תכופות כג'ונגל, אבל וילה? איפה הווילה? מזמן אין כאן וילה. ומימוש האופציה של מגורים בגבול איטליה-שווייץ נראה כמו רעיון לא רע, בתנאי שמערכת הביטחון תנסר את בתינו ותעתיק אותם לאירופה.

אחרי שמונה ימי סמינריון מרוכז למנהיגים מתחילים, אפשר לומר על יחימוביץ' ויאיר לפיד שאם זה לא חושב כמו אופוזיציה ולא מדבר כמו אופוזיציה - זה לא אופוזיציה. ובבחירות האלה צריך אופוזיציה, לא תנועת נוער. זה לא יהיה אולמרט. זאת תהיה, כנראה, ציפי לבני. בעבר כתבתי שכאשר יהיו למפלגת העבודה עשרה עמרם מצנע, היא תחזור לשלטון. תשאלו את יחימוביץ' למה הם לא לצדה.

בבחירות 2009 שלחו המתמודדים נתניהו וברק חץ במתמודדת לבני. איזה ראש ממשלה תעדיף שיענה לטלפון בלילה, שאלו. אחרי ארבע שנים, התשובה ברורה. לא קוראים לה נתניהו וגם לא ברק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו