בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זמן הנשים והשלום

10תגובות

לא רק הפסקת אש דרושה לנו אלא גם שלום, או לפחות התחייבות להפסקת אש ארוכה מספיק כדי שנשים תוכלנה להגיע להסכם שלום כולל. ברור היום, גם לאמריקאיות, שכיבוש צבאי לא טוב לחיי הנישואין. גם מצטייני הצבא האמריקאי, האחראים לכיבושים צבאיים, מעדיפים לעשות אהבה. אולי הגיע הזמן שנפסיק את כל הכיבושים הצבאיים, בראשם הכיבוש הצבאי של הפלסטינים. דמיינו שחיילים ישראלים לא אומרים יותר לפלסטינים לאן ללכת ומתי לנסוע ועל מה מותר להפגין ומה מותר לגדל ואיזה אוכל מותר לאכול בעזה. שכל החיילים הישראלים יחזרו הביתה, כי לפלסטינים כמו לכל עם אחר תהיה מדינה עצמאית. זה אפשרי. זה תלוי בנו.

יותר מדי שנים אנחנו חיות באי וודאות, כשגברים מוליכים אותנו שוב ושוב לעוד מלחמה מיותרת ורעה, וגברים מפרשנים לנו את המלחמה המיותרת כהכרחית וצודקת ומדויקת. עלינו לסרב להאמין שאין דרך אחרת. יש דרך של שלום, הבנויה על הכרה בשני עמים שרואים בארץ זאת את ארצם וחלוקת המרחבים והמשאבים בין שני עמים בשתי מדינות. גם אם נפגיז כל שנתיים או שלוש את עזה או את לבנון, לא נצליח לגרום למיליוני פלסטינים לשכוח שמדינת ישראל בנויה על אדמות שהם נטשו ב-1948. לכן הגיע הזמן לדבר. והגיע הזמן שנשות העולם יסייעו לנו לצאת ממרוץ החימוש לעתיד של שלום. למען הילדים שלנו, שהבטחנו להם שלום והם גדלים במלחמה.

מישל אובמה נודעה בפעילותה למען גינות קהילתיות. הגיע הזמן שהיא תשלח לנו זרעים של ירקות אורגניים במקום מטוסי קרב וטילים. הגיע הזמן שהנשים יאמרו די להתחמשות ולדרך הנשק - זה זמנן להידבר על שתי מדינות עצמאיות זאת לצד זאת, עם גני ירק ביניהן במקום מחסומים. זה הזמן לזרוע זרעים של תקווה. נשים יכולות לפשר ולגשר ולארוג יחדיו הסכם שלום הבנוי על הצעות הליגה הערבית, הרשות הפלסטינית, החמאס והמנהיגות הישראלית. הסכם שלום שייתן לנו ביטחון ותקווה ויסיים את הכיבוש. שתי מדינות בקווי 67', עם הסכם צודק ומוסכם על הפליטים ועל ירושלים - זה פחות או יותר מה שמציעים לנו שנים, ולא שווה להרוג ולהיהרג על תיקונים בהסכם השלום היחידי האפשרי כאן.

אם רק יסכימו על הפסקת אש מוחלטת, בלי התחמשות, בלי אלימות, בלי סגר, תוכלנה הנשים לדבר - על הכל. הנשים תוכלנה לתפור את התיקונים האחרונים בהסכם שיאפשר לנו שלום וביטחון.

מאז 1967 הצבא הישראלי שולט בחיי אזרחים פלסטינים בכוח ועוד כוח ועוד כוח, ואנחנו יודעות שהדיבור, גם אם הוא כואב, עדיף על המלחמה, ולא פוחדות לדבר גם על הדברים שאוסרים עלינו לדבר עליהם: על הזיכרון והבעלות והכאב והפגיעה וחוסר האמון וחוסר הוודאות והפחד, וגם על הילדים והנכדות. אנחנו - הנשים שחולמות על חיים משותפים בשכנות הוגנת, וגם הגברים שמאמינים שאפשר לחיות בלי נשק, בלי רובים, בלי פצצות - צריכים לסרב להאמין שדרך המלחמה היא הדרך היחידה.

לכן, ב-29 בנובמבר, הָכירו במדינה הפלסטינית וחִזרו הביתה, כולכם, כל החיילים - כי זה זמנן של הנשים לדבר על שלום.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו