בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על מזבח הגנטיקה

89תגובות

הבוקר קיבלנו תזכורת לנפלאות הטכנולוגיה המודרנית. אם פונדקאית ילדה להוריו של הנער אלעד ריבן, מנספי אסון הכרמל, זוג תאומות. נקווה, שהתאומות הללו ישמחו את ההורים וינחמו אותם, ובכל זאת, אין מנוס מהרהור נוסף בשאלת הפונדקאות.

בישראל קיים, כידוע, פולחן פריון וגנטיקה: כולם מוכרחים ללדת ולהביא לעולם את מורשתם הגנטית. "אני אם חד הורית", אינה סתם הצהרה, אלא צפונה בה אמירה: "אף על פי שלא נישאתי, או שהתגרשתי, או שהתאלמנתי, אני, את שלי עשיתי, כי אני אם". על הדרישה מההומוישראליקוס לפרות ולרבות נכתב כבר רבות ולא אוסיף, רק אומר, שמספרם ההולך וגדל של זוגות הנזקקים לשירותי פונדקאות הוא אינדיקציה נוספת לכך. מיהם הזוגות שנזקקים לשירותים הללו? חלקם זוגות סטרייטים שנואשו מלהביא לעולם ילדים בדרכים המקובלות, וחלקם הומואים שאינם יכולים להביא לעולם ילדים בדרכים המקובלות ובשל חוקי מדינות ישראל וגם בגלל חוקיהן של מדינות אחרות, גם אופציית האימוץ סגורה בפניהם. לקבוצות האלה יש גם קבוצות משנה: חלק מהזוגות מביאים לעולם ילד אחד וחלקם ילד שני ואפילו שלישי או רביעי.

הבוקר התראיינה בגלי צה"ל מירב לוי, שעומדת בראש המרכז הישראלי לפונדקאות ומי שתיווכה בין הזוג ריבן לבין הפונדקאית שהרתה את התאומות וילדה אותן. לוי סיפרה על תחושת השליחות שפיעמה בלבה של הפונדקאית ועל הידידות שנרקמה בינה לבין ההורים המיועדים, אבל הרשו לי להטיל ספק בדברים שנאמרו. האם יש בקרב חוג ידידיו ומכריו הקרובים של מישהו מאיתנו, ישראל השבעה, המשכילה והמפונקת, אם פונדקאית? לא. אנחנו, השבעים, תמיד בצד הנזקקים לשירות הזה. ומי נמצא בצד השני? אם הפונדקאות נעשית בישראל, חוקי המדינה כופים על האם להיות אשה פנויה, כדי שלא ידבק ברך הנולד חשד ממזרות חלילה. מי היא האשה הפנויה הזאת? היא אשה שאין לה ברירה, כי אשה שיש לה ברירה לא תשכיר את רחמה כדי לוותר בסופו של דבר על התינוק או על התינוקות שנשאה בו במשך תשעה חודשים, ולא חשוב איזו שליחות מפעמת בלבה.

הפונדקאית הזאת, שהיא אשה פנויה, ויש לה כבר ילדים משלה, עוברת את התהליך לבדה, יולדת את הילד או הילדים, מוסרת אותם להורים המיועדים וגם צריכה להסביר לילדיה איפה התינוק. אידיאולוגיה? רצון לעזור? מרק טוויין אמר שאם היתה מכונה הקוראת את מחשבות בני האדם היו אנשים מתביישים גם במעשיהם הטובים, וגם אני, עם כל הצער שבלב, מפקפקת מאוד ברצונה הטוב של האם הפונדקאית, שעל פי רוב משתייכת למעמד סוציו אקונומי נמוך. אם היתה פה תחושת שליחות היו גם נשים עשירות נרתמות למאמץ, ממש כפי שיש נשים עשירות שעוסקות בכל מיני מעשים פילנתרופיים כאלה ואחרים. במה אני כן מאמינה? בעוני מחפיר, בחוסר ברירה, ברצון לשרוד, בצורך לפרנס ילדים ולהעניק להם את האפשרות לא להיות אם פונדקאית, שהוא צורך איום וכואב שכרוך בקורבן אדיר מצדה של האם הפונדקאית.

אם התהליך מתקיים בהודו, האשה שוהה במהלך ההריון במקום מבודד ממקום מגוריה, וגם היא מוסרת את התינוק בסיומו להורים שהזמינו אותו. גם ההודיות, כידוע, צוחקות כשמדגדגים אותן ומדממות כשדוקרים אותן, וגם עבורן זהו ללא ספק תהליך כואב, גם אם שכרו בצדו. אבל מזל, שרחוק מהעין, רחוק מהלב, ומה כבר הסיכוי שזוגות שהזמינו את שירותי הפונדקאות מאשה כלשהי אכן ישמרו איתה על קשר, יפגשו אותה בנסיבות חברתיות או בסתם אירוע כלשהו? אפס, וטוב שכך, כי כשהקורבן רחוק, המצפון שקט יותר וגם אנשים מלומדים ומצפוניים באמת יכולים להגיד לעצמם, שעזרו לאשה מסכנה, ששיקמו בכספם את חייה ושסייעו לה כמיטב יכולתם. והיא? היא תוכל לנגב את הדמעות ולהתגעגע לתינוק שילדה.

יש הרבה ילדים יתומים בעולם שמחכים לאימוץ: הם רעבים וזקוקים לחינוך טוב ולהורים טובים. זה הזמן להשתחרר מפולחן הגנטיות שבהם עוסקת החברה הישראלית, לאפשר גם להומואים לאמץ ולאסוף ילד שגם אם מישהו אחר ילד אותו, הוא בכל זאת יכול להיות שלך, גם אם אינו נושא את מטענך הגנטי.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו