בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

געגועי לשולה

171תגובות

שולמית אלוני תחגוג השבוע את יום הולדתה ה-84, וזו הזדמנות להתגעגע למנהיגת השמאל של פעם, ולפוליטיקה שהיתה כאן ואיננה עוד.

אישיותה הפוליטית של אלוני שידרה מסר אחד: מלחמה. היא נאבקה בלי הפסקה נגד סדר העדיפויות הלאומי, שמציב בראש את הצבא, המתנחלים והחרדים. אצלה לא היתה "מחאה לא פוליטית" כמו אצל מפגיני שדרות רוטשילד. והיא נותרה אופוזיציונרית לוחמת וקולנית גם כשהגיעה לשיא כוחה הפוליטי, כשרת החינוך בממשלתו השנייה של יצחק רבין, וסולקה מהתפקיד בלחץ המפלגות הדתיות.

הכריזמה של אלוני חסרה היום לישראלים שמתנגדים ללאומנות השמרנית של בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן, נפתלי בנט, ש"ס, שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד. אבל לא רק האופי או השפה הבוטה של אלוני נעלמו מהזירה הפוליטית, נעלמה גם הדרך. הפוליטיקה הישראלית נהפכה למועדון אחד גדול של "צו פיוס", לקורס בנימוסים והליכות. כולם בעד, אין יותר נגד. הח"כית היחידה בכנסת היוצאת, שהעזה להפריע בשיעור ולאתגר את הסדר הקיים, היתה חנין זועבי מבל"ד. אבל זועבי חסרה כל השפעה על סדר היום בציבור היהודי, שבו היא נתפשת כקוריוז בתוכניות אירוח בטלוויזיה, או כצעצוע חבטות של פוליטיקאים מתלהמים מהימין.

אלוני, הפלמ"חניקית לשעבר מכפר שמריהו, לא באה מהשוליים החתרניים אלא מלב הממסד. היא נבחרה לראשונה לכנסת ברשימת מפא"י, בשנת 1965. סכסוכיה עם גולדה מאיר הותירו אותה מחוץ למפלגת השלטון, אבל היא לא ויתרה ואחרי כמה שנים במדבר הקימה את התנועה לזכויות האזרח (רצ) ובראשה חזרה לכנסת אחרי מלחמת יום הכיפורים. בתקופת שלטונו של יצחק שמיר התאחדו מפלגות השמאל והקימו את מרצ, שהגיעה בהנהגת אלוני להישג ההיסטורי של 12 מנדטים בבחירות 1992. יותר ממה שיש היום לש"ס. התוצאה הזאת מלמדת, שמי שנלחם על עמדותיו ולא מטשטש את מסריו מתוגמל בסופו של דבר גם בקלפי.

לפני בחירתה לכנסת, אלוני חיברה את ספר הלימוד באזרחות ("אזרח ומדינתו"), שבו קראתי לראשונה כילד על הכנסת והממשלה ובית המשפט העליון. באותם ימים רחוקים לימדו את ספרה של אלוני בבתי הספר הממלכתיים, רעיון שנראה דמיוני בעולמו של שר החינוך הנוכחי, גדעון סער. היום היו פוסלים בוודאי את אלוני כאנטי-ציונית ומסלקים את ספריה מהכיתות.

כמו חברתו הטובה של סער, שלי יחימוביץ', גם אלוני הגישה תוכניות רדיו בקול ישראל לפני שעברה לפוליטיקה. בזה לא מסתיים הדמיון: שלי כריזמטית ואוהבת מאבקים לא פחות משולה. אבל עמדותיהן שונות בתכלית. יחימוביץ' לא מערערת על העדפת הצבא, המתנחלים והחרדים בחלוקת העוגה הלאומית. אותה לא יתפסו מתגרה בדתיים, או מותחת ביקורת על מוסר הלחימה של צה"ל ועל גזל הקרקעות בשטחים. היא מוכנה לוותר על מצביעים מהשמאל למרצ, העיקר להיות במקום נוח "במרכז".

השבירה ימינה של יחימוביץ' ולפיד והתפוררות קדימה יחזירו למרצ מצביעים שנטשו אותה בעשור האחרון וכנראה שיגדילו את כוחה בכנסת הבאה. אבל בשביל מה? מרצ של היום משמיעה את אותם מסרים כמו בימי אלוני, וקשה למצוא פגמים במצע שלה. רק האש חסרה. הקמפיין "שמאלנים הביתה" נראה כמו הזמנה למסיבה, ולא למלחמה על הבית.

הנסיבות הפוליטיות נותנות למרצ הזדמנות נדירה לבדל את עצמה מהרוב שיצטופף בקואליציה הרחבה של נתניהו אחרי הבחירות. זה מה ששולה עשתה בימי שמיר, ברעש וצלצולים, וזה מה שהיתה עושה היום אילו נשארה בפוליטיקה. זה גם מה שזהבה גלאון חייבת לעשות, אם ברצונה להקים מחדש שמאל אמיתי ובועט.

האם גלאון בנויה מהחומר שעשה את שולמית אלוני? הגיבו כאן באמצעות הפייסבוק


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו