תנו לרופאים לנהל את הלידה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים134

בכתבה "זה ייגמר בקיסרי" ("הארץ" 11.11) משתפת רונה מור את ציבור הקוראים בהתנסות הקשה שעברה במהלך הלידה. היא מתלוננת, בין השאר, על כך שהמערכת הרפואית אינה עושה די כדי לעודד לידה טבעית, וממהרת - גם כדי לגבות את עצמה משפטית וגם בגלל חוסר סבלנות ותשומת לב ליולדת - להתערב בלידות באמצעות מכשירים או ניתוח קיסרי אף כשהדבר אינו נחוץ. היא לא מזכירה את משקל הילוד, מצבו הכללי ובריאותו. כאילו המטרה החשובה ביותר היא הלידה ולא התוצאה שלה: בריאות האם והילוד. ברור, מבלי שיש לכך אזכור, שהילוד נולד בריא, וזה כאילו הפרט השולי. גם כותרת המשנה עוסקת בעניין זה: "מעשה בלידה אחת שהסתבכה, שכמוה יש עוד רבות". האם אכן מדובר בלידה שהסתבכה? על פי איזה קריטריונים ניתן לקבוע שהלידה הסתבכה?

בשנים האחרונות, בעידודם של ארגונים שונים ואנשי מקצוע אחדים, נהפך תהליך הלידה עצמו, עם או בלי משככי כאב, עם או בלי תרופות לזירוז לידה, עם או בלי דולפינים, בתנוחות שונות ומשונות - לנושא מרכזי וחשוב יותר מסוגיות כמו בריאות האם והילוד. הכיצד? איך קם הגולם על יוצרו?

ראשית, אין ספק שקהל המתעניינים העיקרי כאן הוא נשים לקראת לידתן הראשונה. לא ברור להן לפני מה הן עומדות, ונוח להן להיתפש להבטחות סרק על חוויית לידה מדהימה ונכונה. ייתכן שהדבר מסיח את דעתן מהדאגה האמיתית שצריכה להטרידן: הבריאות שלהן ושל הילוד. לאחר הלידה הראשונה, כשמבינים שההתמודדות עם ההורות היא לאין ערוך קשה יותר מההתמודדות עם הלידה, העניין בלידה מתעמעם והשמירה על בריאות האם והעובר תופסת את מקומה האמיתי בסדר החשיבות.

ואולם, השגת המטרה, שאינה מוזכרת בכתבה, אלא רק בתגובת בית החולים שבו התקיימה הלידה, חשובה הרבה יותר מההתדיינות בפרטי הלידה, בהשתלשלות האירועים, בסוגיית השימוש במשככי כאב, בתרופות לזירוז לידה, בלידה מכשירנית או בניתוח קיסרי. האם לידת ילוד בריא ושמירה על בריאות האם הן מובנות מאליהן? מדינת ישראל מתגאה בנתוני תמותת ילודים ואמהות מהנמוכים בעולם, בדומה לארצות שבהן שירותי הבריאות נהנים ממשאבים גדולים הרבה יותר. שיעורי תמותה נמוכים אלו הושגו בעמל קשה, וניתן לזקוף את ההישג הזה לזכות הרופאים, המיילדות, האחיות והמרדימים. היכולת להתמודד עם 166 אלף לידות בשנה מתוך שבעה מיליון תושבים, כשההוצאות על הבריאות נמוכות באופן משמעותי בהשוואה למדינות ה-OECD, אינה עניין זניח. העוסקים במלאכה ראויים לכל ההערכה.

תנו לנו, המיילדים, בשיתוף היולדת ובני משפחתה, את הזכות לנהל לידות, להשתמש בתרופות על פי הצורך, לסיים את הלידה בעזרת מכשירים או על ידי ניתוח קיסרי - על פי הצורך. כל זאת, מתוך הבנה שהלידה היא רק אמצעי להשגת המטרה: בריאות האם והילוד, ולא המטרה עצמה. ניהול לידה הינו מיומנות שיש ללמוד אותה, להתנסות בה ולהתמקצע בה. הנתונים על שיקולים פוליטיים וכלכליים המנחים את הצוות הרפואי נראים כלא רלוונטיים להחלטות המקצועיות המתקבלות במהלך הלידה.

נראה שהכאב העמוק המבוטא בכתבה נובע מהיחס של הצוות הרפואי. העדרו של יחס אישי, התייחסות ליולדת כאל מספר, ולקינוח העלבה: "כשלת בלידה". רוב הרופאים בחרו במקצוע מתוך אהבת אדם, רצון לעזור, עניין ונכונות לעבוד קשה. אבל העומס המוטל על כתפינו גורם לכך שלפעמים, אולי לעתים קרובות מדי, אנו מועדים. זה לא מצדיק חוסר אנושיות, ואף הערות ציניות מרושעות, אבל גם אנחנו לפעמים מפשלים. אנחנו, הרופאים, צריכים לשוב ולשנן לעצמנו יום יום, שהחולה/היולדת/כל מי שפונה לעזרתנו זקוק למלה טובה, לעידוד, לא פחות משהוא זקוק למיומנויותינו המקצועיות. אבל אנחנו רק בני אדם.

מי שיש בכוחו לשנות את המצב הזה הם משרדי הבריאות והאוצר. עליהם לדאוג לשיפור תנאי עבודתנו כדי שנוכל לבצע את המוטל עלינו על הצד הטוב ביותר. וכשם שאנחנו לא מתדיינים מעל דפי העיתון כיצד ומתי לכרות את התוספתן המודלק ומשאירים זאת למי שהתמקצע בנושא, אולי גם לא מוכרחים לתת במה לכל מי שנדמה לו שהוא מבין בלידה טוב יותר מאלו שמקדישים את חייהם כדי לשמור על בריאות היולדת והילוד שלה.

פרופ' הוכנר-צלניקר היא מנהלת מחלקת נשים ויולדות בבית החולים האוניברסיטאי הדסה הר הצופים בירושלים

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ