בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הידברות או גיא הריגה

26תגובות

הרטינות בכל רחבי הארץ נגד הסכם הפסקת האש מייצגות גם איזה סוג של התפכחות, שבאה לקעקע את היסודות הפסיכולוגיים של תסמונת נתניהו-ברק-ליברמן. במבט שטחי מצטיירת דווקא מחאה ימנית: להתבטאויות ברחוב ובתקשורת (בעיקר באינטרנט) נגד "הפחדנות" של ראש הממשלה ושל שר הביטחון היה ניחוח נצי מובהק, ועסקני דם ואדמה כמו ח"כ מיכאל בן-ארי דיברו באופן מעורר חלחלה. לא הייתי מציע לאיש להתרגש מאנשים כאלה יתר על המידה.

הכעס איננו נובע רק מהעדר האמון בהפסקת האש ומהחשש שמדובר בסך הכל בהפוגה זמנית. "תושבי הדרום", שכולם מדברים בשמם, ייווכחו לדעת בתוך זמן קצר שגם חיי שעה קרויים חיים ויחזרו לסדר היום הקבוע שלהם. המסיתים תומכי ההתנחלויות והגזענים למיניהם יגבירו את קצב מחאתם האמיתית או המדומה, מכיוון שהבחירות בפתח ואין להם מרכולת כלשהי לשווק למעט הלאומנות ושנאת הזרים. משבר ההתפכחות נובע מכישלונה המדיני התהומי של הממשלה.

מי שראה את מסיבת העיתונאים בקהיר ביום רביעי בערב היה חייב להבחין בנסיגה המדינית המפחידה של ישראל. אם בימי יצחק רבין שותפה ישראל בפומבי בכל משא ומתן להסכם כלשהו, לצד הנציגים האמריקאים והערבים, כיום פועלת ארצות הברית יד ביד עם המצרים ובעצם גם עם החמאס. בנימין נתניהו יכול להתברך בתמיכתה של ושינגטון בישראל, אבל ברק אובמה שילם מס שפתיים "למדינה היהודית המותקפת", כדי שיוכל להדק את בריתו עם מצרים, ובמידה ידועה גם עם טורקיה, מבלי שהשדולה היהודית בארצות הברית תצייץ נגדו.

אנשי המרכז הלאומני, שחגגו את האשליה שאובמה מחל לנתניהו על תמיכתו במיט רומני, אינם מבינים את העולם שלאחר הבחירות בארצות הברית. ייתכן שרומני, ממש כמו נתניהו עצמו, תומך בכוחניות ובהסלמה כלפי כל העולם המוסלמי, אבל אובמה מבקש לחשל את בריתו עם מדינות מוסלמיות פרו-אמריקאיות, בלי לבדוק מקרוב את דבקותם בעקרונות הדת. מכאן החיזור המתמיד אחרי המדינות הסוניות - גם כנגד האתגר שמציבות המדינות שיש בהן השפעה שיעית חזקה.

זרועות המודיעין של ארצות הברית, המתחזקות גם את החוגים השליטים בירדן וברשות הפלסטינית, מפרידות לגמרי בין חמאס לחיזבאללה. השיעים בלבנון, בסוריה, בעיראק וכמובן באיראן מהווים יריב; הסונים, בהשראה סעודית ומצרית, מבטיחים הגמוניה שמרנית באזור, שתשמור על האינטרסים האסטרטגיים של וושינגטון.

נתניהו הוא שחקן משני במערכת החדשה שאובמה והילארי קלינטון בונים באזורנו. לכן נאלצה הממשלה הנצית ביותר בתולדות המדינה לבלוע הסכם משפיל, בעצם תכתיב אמריקאי-מצרי. המשבר האחרון וגם הפסקת האש לימדו את הממשלה שהיא תוכל לתקוף את איראן רק אם אובמה ירשה לה. האור הירוק מוושינגטון יגיע רק אם אובמה יחליט שכדאי להקיז דם ישראל ואיראני כדי לגרום לנסיגה נוספת של השיעים באזור, ולכך ישיג גם את הסכמת מצרים וסעודיה.

לישראל אין הרבה אופציות צבאיות, גם לא נגד חמאס. בימין הקיצוני מטיפים למתקפת דמים חדשה, חסרת רחמים, נגד "עמלק" ברצועת עזה. כך תהפוך הרצועה לגיא הריגה וישראל תצטייר בעיני העולם כמדינה רצחנית. ישראלים שפויים מהמרכז הלאומני אינם יכולים להרשות לעצמם הידרדרות למצב כזה ולכן רבים מהם, אחרי שסערת המלחמה קצת תפוג, יבינו שעליהם לבחור בין הסכם עם חמאס לבין מעמד של מוקצים מחמת מיאוס בעיני כל העולם.

אפשר היה לבחור בדרך שלישית: הזדהות עם עמי העולם הערבי נגד הניצול האימפריאליסטי, אבל בינתיים אין לכך מנדט בדעת הקהל שלנו. לא נותר אלא להסתפק במועט, ללכת להסכם עם חמאס תחת המטרייה האמריקאית, ולנוח קצת מהקצב הבלתי אפשרי של פעולות האיבה ההדדיות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו