בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השכל הישר של ברק

39תגובות

לגבי מידת העוינות כלפי אהוד ברק - משמאל ומימין - אין ספק. ייתכן שאופיו אכן בעייתי, איני יודע. אולם אם מנסים להבין את הסיבה לעוינות לפי דרכו, נדמה שהמפתח מצוי באחד המושגים שהוא מרבה לנקוט - "שכל ישר". כשברק מנמק את פעולותיו ב"שכל ישר" הוא מתכוון לומר שיש דברים שגם בעלי אינטלקט גבוה, כשלו, וגם בעלי היגיון סביר בלבד, אמורים להסכים עליהם. ואמנם, בניגוד לדימויו, כבעל אישיות ודפוסי מחשבה חריגים, הקו המנחה אותו טמון בניסיון לפעול באופן המתבקש, והנורמלי, ביותר.

שתי פעולות עיקריות איפיינו את ימיו כראש ממשלה. הנסיגה מרצועת הביטחון בלבנון וועידת קמפ-דייוויד בשנת 2000. לצד שיקולים נוספים, ברק נסוג מהרצועה לאחר שהסיק כי היא מהווה מכשול להשגת שקט בצפון. הנטישה היתה הגיונית משום העלות הכוללת של תחזוקת צד"ל ואובדן חיי חיילים רבים.

בקמפ-דייוויד ביצע ברק את הניסיון הנועז וההגיוני ביותר להגיע להסכם עם הפלסטינים. מבלי להיכנס למחלוקת בנוגע לאחוזי השטח שממנו ברק הסכים לסגת, אין ספק כי לו היה המזרח התיכון מתנהל לפי אותו "שכל ישר", יאסר עראפת ובכירי הרשות, בדומה לדוד בן גוריון והתנועה הציונית, היו אמורים לאמץ את הצעת החלוקה. הם לא קיבלו עד אז הצעה נדיבה יותר. אך ערפאת מיאן לפעול בהתאם להיגיון הברקי. לאחר שסירב, פסק ברק כי אם אפילו הצעתו הנדיבה נדחתה - אין פרטנר להסכם. בחינת טענתו לפי כללי "השכל הישר" מעידה כי הצדק עמו.

הימין יכול לטעון כי הצעתו היתה קיצונית, והשמאל כי לא היתה מספקת. אך בסכסוך שבו מעורבים שני צדדים כה עוינים הפשרה הזאת היתה הסבירה ביותר. הטעות נבעה מהתעלמותו של ברק מהמרכיב הלא רציונלי - הוא היה צריך להבין מראש כי אם לא מובטחת היענות להצעתו, מוטב לא להגישה. אך ברק, אשר לאחר שחרורו משירות סדיר למד כמה חודשים במכון ויצמן, סבר כי אפשר לבחון את הסכסוך בתנאי מעבדה.

אפילו בממד הפרטי ברק מתאפיין בחתירה לנורמליות. מעטים, בוודאי פוליטיקאים רמי דרג, היו מעזים להתגרש בעשור השביעי לחייהם ולשוב לאהבת נעוריהם. בעיקר בגלל הפחד מההשלכות ומהאופן שבו תגיב הסביבה. ברק פעל לפי בינת לבו - כך אמור לעשות אדם נורמלי בעולם מתוקן. גם החלטתו, לאחר פרישתו מהפוליטיקה ב 2001, לעשות לביתו, כלומר להתעשר, היא, יש להודות, יישור קו עם השאיפה של רוב הישראלים - להרוויח כסף. הגיוני. מושגים לא רציונליים כמו דימוי ציבורי לא שיחקו אצלו תפקיד.

העובדה שברק מתעקש על "השכל הישר" בעולם מורכב ומסוכסך היא גם הסיבה שלא מאמינים לפרישתו הנוכחית, שעליה בישר בנימה משועשעת, שכללה הבטחה "לבלות". זה מוזר בעינינו: פוליטיקאים לא ממהרים להסתלק בחיוך מעמדה בכירה. למעשה, ברק שוב מגלם שאיפה לנורמליות. אדם בן יותר מ 70, שעסק מרבית ימיו בפעילות מתישה, מבקש לנוח, ליהנות, בטח לאחר שהאופציות הפוליטיות שלו הידלדלו. מה לא הגיוני?

מה שלא הגיוני הוא שהחיים במזרח התיכון, ובישראל בפרט, אינם נורמליים כפי שברק היה רוצה שיהיו. ייתכן שבפינלנד הוא היה פופולרי יותר.

הכותב הוא מחבר הביוגרפיה של מנחם בגין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו