בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זהירות, אסון בפתח

16תגובות

בעוד הפוליטיקה הישראלית עסוקה בפריימריס, בדילים, ובמאבק תודעתי מי ניצח, חמאס או צה"ל, מצעידה ממשלת ישראל את המדינה לטרגדיה נוראה. המציאות המתהווה בשבוע שלאחר הפסקת האש צריכה להיבחן בפרספקטיבה של הבקשה הפלסטינית להתקבל כמדינה לא חברה באו"ם, ושל התגובה הפבלובית הצפויה של ישראל. מבצע "עמוד ענן", שניזום על ידי ישראל לקדם את מטרותיה, יוצר גלי הדף והחמאס הוא שקוטף את הפירות. אך המאבק של החמאס אינו רק נגד ישראל, אלא גם, ולעתים בעיקר, נגד האויב מבית, הפתח ושאר הפלגים המתונים ובראשם מחמוד עבאס.

כאן מתקיים שיתוף פעולה הזוי בין החמאס לבין ממשלת ישראל: שני צדדים רואים בעבאס איום שצריך להסירו. אפשר להבין את האינטרס של החמאס להעיף את עבאס, שמפריע לתוכניותיו להשתלט על הגדה המערבית, אולם את האינטרס הישראלי קשה להבין. נציגי ממשלת ישראל מכנים את עבאס טרוריסט מדיני, ושרים קובעים שהאיום המדיני מצדו מסוכן יותר מהאיום הצבאי מצד החמאס. ממשלת ישראל מחזקת את החמאס, שמצהיר שהיעד האסטרטגי שלו הוא הכחדת ישראל, והסיבה האמיתית לכך היא שהחמאס איננו "מאיים" עלינו בפתרון מדיני שיוביל לשתי מדינות לשני עמים על בסיס גבולות 1967.

מחר תובא כנראה בקשת הפלסטינים להכיר בפלסטין כבמדינה להכרעת העצרת הכללית של האו"ם. בקשה זו אינה עומדת בסתירה לשום סעיף בהסכם אוסלו. הטיוטה הפלסטינית מנוסחת באופן מתון, פרגמטי, וכל ממשלה תומכת שלום בישראל היתה יכולה לחתום עליה. היא מאשרת מחדש את החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 242, ומתייחסת להסכם אוסלו משנת 1993, ליוזמת השלום של הליגה הערבית שמציעה נורמליזציה מלאה של היחסים בין כל העולם הערבי לבין ישראל ולהחלטה 181 של האו"ם משנת 1947 בדבר תוכנית החלוקה שקראה להקמת שתי מדינות, שאחת מהן מוזכרת במפורש כ"מדינה יהודית". בנוסף, הנוסח מדבר במפורש על "מדינת פלסטין החיה לצד מדינת ישראל בשלום ובביטחון, על בסיס הגבולות שקדמו ל 1967", וקובע שהגבולות ייקבעו במשא ומתן עם ישראל. מה עוד נבקש?

אבל ישראל כבר מכינה בנק מטרות חדש. אם לא ניצחנו את החמאס הקיצוני, אז בואו ננצח את פתח המתון ואת הנשיא עבאס. ממשלת ישראל היתה צריכה לא רק לשבת עם הפלסטינים ולנסח יחד אתם את פנייתם לאו"ם, אלא גם לעודד את האמריקאים והאירופים לתמוך בה. הצבעת העולם כולו, כולל העולם הערבי, בעד מדינה פלסטינית, משרתת את ישראל גם בכך שהיא תקבע לראשונה את הלגיטימיות של גבולה המזרחי של מדינת ישראל - כולל ירושלים המערבית שעד היום אינה מקובלת בעולם כבירת ישראל, ולראיה - אף שגרירות לא שוכנת שם.

זה הרקע על פיו צריך לבחון את הפנייה הפלסטינית לאו"ם. אין כאן מהלך שנועד לפגוע בישראל או לחבל בתהליך השלום, אלא מהלך שמתייחס למצב הנוכחי: תהליך השלום משותק; בעוד חודשים מספר נציין 20 שנה לתהליך אוסלו שאמור היה להגיע לסיומו לפני 15 שנה, תוך הסדרת יחסים של שלום בין שני הצדדים שבמסגרתם כל צד יגדיר את עצמו בטריטוריה ריבונית; ממשלת ישראל ממשיכה לבנות התנחלויות, ולפי כל הסימנים הכוונה שמאחורי מדיניות ראש הממשלה בנימין נתניהו היא ליצור מציאות חדשה שבה, דה-פקטו, ישראל תשתלט על שטחי סי בגדה המערבית, המהווים 60% מהשטח, ותציע לפלסטינים להקים מדינה פלסטינית כלואה בין מרחבי השליטה הישראליים, על המעט שנותר.

השאלה האסטרטגית היא, האם אנחנו עדיין יכולים להגיע לפתרון היסטורי של הסכסוך, על פי התפישה של שתי מדינות לשני עמים, או שמא הגענו לנקודת אל-חזור. העדר אופציית שתי המדינות תוביל לקטסטרופה, ודי אם אציין שני תרחישים אפשריים: כיבוש ישראלי של השטחים הפלסטיניים, דבר שיביא בשלב הראשון לפירוק הרשות הפלסטינית ובשלב השני למדיניות אפרטהייד, או תהליך איטי שיתחיל בסיפוח ישראלי וייגמר במדינה אחת עם רוב ערבי, שישים קץ לפרויקט הציוני ולמדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

הכותב הוא יו"ר משותף של פורום ארגוני השלום הפלסטיני-ישראלי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו