בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נאמנות , לא חרקירי

169תגובות

דן מרידור, בני בגין ומיקי איתן - שעמם יש לי לפרקים שיח ענייני ומרתק - נדחקו מרשימת הליכוד. דחיקתם, כך עיקר הביקורת, הפכה את הליכוד מימין לימין קיצוני. לא נכון. הבוחרים בפריימריס עומדים היום בדיוק במקום שבו עמדו בעבר, והם שומרים שהליכוד יהיה נאמן, עד כמה שהדבר אפשרי בפוליטיקה, לדרכו. מי ששינו את אורחם ורבעם והתרחקו מרחק רב מהמצע שעל פיו זכתה מפלגתם בשלטון הם שניים מהשלושה: מרידור ואיתן (מה שאירע לבגין מובן פחות וראוי לבחינה נפרדת).

לא היה כל אקט של חוסר הגינות נגד השלושה, כפי שנטען. למרות האהדה האישית כלפיהם, אלה שלא בחרו בהם סברו שאת תוכחת ההגינות, במובנה הפוליטי הרעיוני, יש להפנות דווקא כלפיהם: אף על פי שנבחרו על פי מצע הליכוד הם התבטאו כפי שמתבטאים דוברים של השמאל המובהק וניסו, ופעמים לא מעטות אף הצליחו, להוביל את הממשלה בניגוד לקו הרעיוני שלה.

באי בחירת השלושה, נכתב ונאמר, הליכוד ביצע חרקירי. התאבד. נשאלת השאלה, מדוע מתאבלים עליו מתנגדיו בעוצמה ובקולניות כאלה? התשובה: הם מודאגים מחיותו המחודשת. מכך שבהיותו הומוגני יותר, מאוחד יותר ונאמן לדרכו, הוא יתחזק דווקא. לא חרקירי אפוא, אלא אקט מבריא ומתקן. בזירת הבחירות מתרוצצות מפלגות רבות. כל בעל דעה יכול למצוא באחת מהן בית רעיוני-פוליטי. בוודאי מרידור ואיתן, שדעותיהם תואמות, בלא ניואנסים משמעותיים, לאלה של ציפי לבני ויאיר לפיד.

שני מחנות, ולהם לוויינים מימין ומשמאל, צמחו לאחר שקיעת המפלגות ההיסטוריות שהקימו את המדינה ושלטו בה עד לאחר מלחמת יום הכיפורים: מחנה הליכוד ומחנה העבודה. המחלוקת העיקרית ביניהם היתה על עתיד יהודה ושומרון. מחנה הליכוד, על פי מצעו לפחות, מתייחס לאזורים אלה כאל ערש העם היהודי - שטחי מולדת ששוחררו, וחובה ליישבם. לעומתו, חלק ניכר ממחנה העבודה פיתח כלפיהם ניכור רגשי ואידיאולוגי ומתייחס אליהם כאל שטחים כבושים, שיש להיפטר מהם ולהשיבם לבעליהם החוקיים.

למרות העובדה שכלי התקשורת הדומיננטיים הטמיעו בלא הרף את טרמינולוגיית השטחים הכבושים; ולא אחת התגייסה גם מערכת המשפט לשמוט את אחיזת העם ממחוזות מכורתו, האינסטינקטים הלאומיים של רוב העם נותרו חסינים והושפעו רק חלקית משטיפת המוח רבת השנים. זאת הסיבה לכך שהליכוד, ששמר במידה סבירה על האידיאולוגיה הבסיסית שלו, מחזק, עם מפלגות הלוויין שלו, את כוחו.

לעומתו קרסו חלק מהמפלגות - ואחדים מכלי התקשורת - שהובילו את קו "הכיבוש" והכפשת העם והמדינה. כדי לשוב ולהיות רלוונטית נאלצה העבודה, למשל, למתן את הקו השמאלי ולהבדיל את עצמה מהליכוד, בעיקר בתחום החברתי. וכך גם מפלגות אחרות. המשמעות: כל המערכת הפוליטית זזה ימינה. אם כך, היכן כאן החרקירי של הליכוד?

בהעמדת נסיכי הליכוד במקומם יש שיעור לכל אלה המבקשים להשתמש במפלגה רעיונות מגובשת כדי לממש באמצעותה משנה פוליטית הזרה לה. אם יופנם שיעור זה, יצטמצם אולי זרם האישים, במיוחד קצינים בכירים בדימוס, הנעים ממפלגה למפלגה - בלא הבחנה של ממש לאן פניהן - כדי לתקוע יתד בזירה הפוליטית.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו