בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כ"ט בנובמבר של הפלסטינים

210תגובות

וכך זוכר עמוס עוז את היום הזה, לפני 65 שנה: "ביום השבת, כך אמרו אצלנו, בשבת לפני הצהריים, יתאספו כל צירי העצרת הכללית במקום ששמו לייק סאקסס ויחרצו את גורלנו: 'מי לחיים ומי לאבדון!' אמר אדון אברמסקי" ("סיפור על אהבה וחושך").

אברמסקי צדק. אילו חי היום, הוא היה צריך לומר דברים דומים על מה שיקרה הערב בעצרת הכללית של האו"ם: מי לחיים ומי לאבדון. אילו היתה ישראל מדינה נבונה ושקולה, כי אז היתה צריכה להצטרף הערב למשפחת העמים, לא כולל מיקרונזיה, ולהרים את ידה בגאון בעד השלמת ההצבעה הקודמת בכ"ט בנובמבר: שתי מדינות לשני עמים. ואילו היה מחנה שלום אמיתי בישראל, היה עליו להצטרף הערב בהמוניו לעצרת התמיכה הזעירה שתתקיים מול היכל העצמאות בתל אביב, במקום שבו הוכרזה המדינה הזאת.

אבל ישראל, כמו ישראל, אומרת לא. קודם באיומים ילדותיים, חצופים מאין כמותם, כוחניים ואדנותיים: נעניש את הרשות, נכה בכיסה, נבנה 3,000 דירות בהתנחלויות. ועכשיו בקול רפה יותר, "מורידים פרופיל" - והלא נשאר לא.

כשישראל אומרת לא, למה היא מתכוונת? שהדיבור על שתי המדינות הוא מעשה הונאה אחד גדול; שהיא פשוט לא רוצה שלום; שהעולם יכול לקפוץ לה; שאסור לפלסטינים להיאבק על חירותם, לא בנשק וגם לא בדיפלומטיה; לא לחמאס ולא לאבו מאזן. לא ולא, אלף הלאווים של ירושלים.

עוד כתבות בנושא

ישראל תגיד הערב לא, לא רק לפלסטינים, אלא גם לעולם כולו, זולת מדינת החסות שלה ארצות הברית, שתתבזה כנראה שוב ותשניא את עצמה עוד יותר בהרמת ידה האוטומטית עם ישראל. מרבית הישראלים אפילו לא יטרחו לשאול את עצמם, איך הגענו למצב הזה, שבו העולם כולו באמת נגדנו; שאולי לישראל חלק בכך, והצבעתה נגד רק תוסיף לכך.

"הרוב האוטומטי", כפי שישראל מציגה בזלזול את הרוב השפוי באו"ם, יצביע בעד הכרה בפלסטין כמדינה משקיפה כי זהו המהלך הצודק והמתבקש; לא יעזרו משחקי המלים של התעמולה הישראלית. "צעד חד צדדי", מכנה ישראל את המהלך בעזות מצח, בזמן שהיא בונה עוד ועוד התנחלויות בצעד שהוא רב צדדי לעילא. "הפרה של הסכמי אוסלו", מאשימה ישראל, שמעולם לא מימשה את התחייבותה ל"פעימה השלישית", שהיתה אמורה להעביר את רוב שטחי הגדה לפלסטינים לפני כ-15 שנים.

ישראל המתנגדת למהלך היא ישראל הרוצה בחיזוק החמאס ובשיבת הטרור. אין דרך אחרת להסביר את סרבנותה. אבל מכל נימוקיה המופרכים והמטופשים יש לשים לב לאחד, בולט במיוחד: הסכנה שהמדינה כביכול תפנה לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג בעניין פשע המלחמה של העברת אוכלוסייה של המדינה הכובשת לשטחי הנכבש.

ממה בדיוק חוששת ישראל? הרי אדמונד יסדר. בעצם הוא כבר סידר: הוועדה בראשות השופט בדימוס אדמונד לוי כבר קבעה שאין בכלל כיבוש ושההתנחלויות כשרות למהדרין. אם כך, ממה הפחד? הייתכן שלמרות דו"ח לוי המהולל על הראש בוער הכובע? הרי מדובר בבית דין שנלחם בפשעי מלחמה וזכה להערכת העולם כולו. אדרבה, תשלח ישראל את השופט לוי לבית הדין הזה ותעלה את טיעוניה הצודקים והמשכנעים.

אדון אברמסקי מת מזמן, וכך בוודאי גם הגברת טושיה קרוכמל, שכנתו של עמוס הילד מרחוב עמוס בשכונת כרם אברהם בירושלים, זו שהביאה היום לפני 65 שנים חוט מאריך של מכונת תפירה חשמלית ממרפאת הבובות של בעלה כדי שהלמברגים יוכלו להוציא את מקלט הרדיו השחור והכבד שלהם ולהציבו על שולחן המרפסת, לשמוע את "השידור הקולח" מלייק סאקסס. הערב הזה איש לא יאזין לרדיו; ישראל תמשיך לטמון את ראשה בחול, להתנתק מהמציאות, להתעלם מהעולם ומהצדק, ולדקלם: לא.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו