בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צאלים: והשיח אינו כלה

81תגובות

חמישה בנובמבר 1992. חמישה הרוגים. חמישה פצועים. אסון צאלים ב'. מבצע "שיח אטד" - והשיח אינו כלה עד היום.

אילנה דיין פורמת - בתחקיר של התוכנית "עובדה" - את סוודר השושואיות. איני יודע איפה הצנזורה, אבל זה כבר נושא לתחקיר "עובדה". דיין יודעת שהמונח "תחקיר" הוא מכבסה יוקרתית לדרמה. ולדרמה יש שלושה חוקים בסיסיים: סיפור, קצב, אשם.

הסיפור - פצצה. מסעיר את הדמיון. סדאם חוסיין הבלתי מושג, יחידת העילית סיירת מטכ"ל, טיל סודי, צמרת מטכ"לית, תוכנית נועזת, כישלון. מוות.

את הקצב בונה דיין במיומנות השמורה לה. אהוד ברק ובנימין נתניהו קצת קילקלו לה את הרצף, אבל כמה פרומואים, והעניין נפתר.

והאשם - רס"ן דורון קמפל. האיש שעל כתפיו מונח המשא הכבד: להוציא אל הפועל את המבצע במאה אחוז ובאפס תקלות. כישלון במבצע הובא בחשבון, אבל רק תיאורטית. קמפל וקצין נוסף הועמדו לדין והורשעו. ברגע שאירע כישלון - מיד חיפשנו אשם, כי איננו מוכנים להשאיר פצע פתוח. מוכרחים לסגור. ואם נמצא אשם, אנחנו בסדר. ומצאנו אשם.

ברור שהיתה פאשלה. איש אינו יורה אש חיה בתרגיל יבש, אלא בטעות נוראית. הכאב במקרה הזה הוא בלתי נתפש. כאב מחורר לב על הבנים. זעקה איומה של ההורים שהקריבו את הכל ובנוסף נשארו בלא מענה. למה? מי אשם? מי המפקד? הלב נכמר. טרגדיה מטלטלת. אבל האם באמת היה מישהו צריך לתת את הדין?

אכן, בנורמה שבה אנחנו מתנהלים, קמפל אולי כשל. אולם נורמה זו היא תוצאה של פרדיגמה מטופשת. פרדיגמה הנובעת כביכול מהרעיון של הטלת אחריות, אולם בפועל משקפת אי נטילת אחריות. חוסר אחריות של כולנו.

מדוע דורשים אנו מאדם אמיץ שייקח סיכון לחייו, אבל איננו מוכנים לתת לו גב כשהוא נכשל? סיכון חיים פירושו גם תקלות בדרך. לא תקלות שנובעות מזלזול, הפקרות, ומשחק ילדותי בנשק. אלא תקלות שנובעות ממתיחת גבולות היכולת האנושית עד מעבר למופלא.

הפרדיגמה היא כה שורשית, שאני מאמין שאפילו קמפל אינו מבין שהוא אולי נכשל, אבל אין הוא צריך לתת את הדין. קמפל היה מהמופלאים. נועז, חכם, אמיץ, מוכשר, מנהיג. העבודה שלו כללה סכנה רציפה. וכשאתה מסתכן ברציפות - בדרישת המדינה - הכישלון הוא רק עניין של זמן.

התשלום במקרה כזה הוא אחד. חייך. וחיי אנשיך, ההולכים אחריך. מה ההיגיון להרשיע לוחם מופלא על טעות אנוש, שהיא חלק אפשרי מהמשימה? מה אשם קמפל, שהיה אחראי ל"משימת התאבדות", שאכן נגמרה במוות? המשימה היתה מורכבת וקשה מעין כמוה. והאזהרה הרי כבר ניתנה מראש: למבצע התנגדו לא פחות מאשר ראש אמ"ן, אורי שגיא, ומפקד היחידה, סא"ל דורון אביטל. הסיבות: סיכויי הצלחה קלושים וסיכון חיי הלוחמים. ולמרות זאת ניתן אור ירוק. אכן, "סיכויי הצלחה קלושים" נהפכו לכישלון, ו"סיכון חיי הלוחמים" היה לחמישה הרוגים.

הלחץ היה עצום. מפקדי המבצע וחלק מהלוחמים לא ישנו כלל ב 24 השעות שקדמו לתרגיל, וישנו מעט מאוד בשבועות שקדמו לו. בתרגיל-התאונה צפו הקודקודים הכי בכירים, שנוכחותם הוסיפה לחץ רב על קמפל ואנשיו: הרמטכ"ל, סגן הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, ראש חטיבת המבצעים במטכ"ל, ועוד ממלאי תפקידים. אפילו כלי הנשק שנבחר (הטיל "תמוז") היה אז סוד שמור מרגש ומסעיר.

אנחנו מדינה המאפשרת ליועץ משפטי לעכב במשך שנים החלטה אם להעמיד לדין שר בכיר החשוד שסרח - זה בסדר מבחינת אחריות ונהלים; ושר בכיר החשוד שהתרשל במילוי תפקידו וכתוצאה נספו בשריפה 44 כבאים וצוערי משטרה - גם זה בסדר מבחינת אחריות ונהלים. אבל כשמדובר בקצין מצטיין, מלח הארץ, שהתבקש להוביל מבצע שמעבר לכל יכולת אנושית, מבצע שכשל כבר בשלבי התרגול - זה לא בסדר.

אילו היה קמפל נכשל שם, בעיראק, 400 מטר מבית הקברות, ונתלה בחוצות בגדאד, הוא היה גיבור נצח. מיתוס לעד. אלי כהן. אבל הוא נכשל כאן. בצאלים. ובטיפשותנו תלינו אותו בעצמנו.

הכותב הוא קצין מודיעין לשעבר, וכיום מנכ"ל משרד פרסום
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו