בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פייגלין אין, אופנהיימר אאוט

תגובות

כגמול על הכרת האו"ם בפלסטין, מאיים בנימין נתניהו לבנות בתחומיה אלפי יחידות דיור למתנחלים, ולהבטיח סופית את מה שהוחל בו עוד בזמן אוסלו: חיץ עירוני יהודי בין "יהודה" ל"שומרון", שישלים את הקנטוניזציה של פלסטין. מתחילה התכוון להוציא קיטור ולכנות את המיעוט שהצביע בעד ישראל ופטרונה "מיעוט מוסרי". המיתוג הזה אמור היה לשפר את הדימוי העצמי של הישראלים: האדם הלבן, הדמוקרטיות וכלכלות השוק - אתנו. אלא שמשהו בחישובי הממשלה שוב השתבש. אל הרוב ה"אוטומטי", הצטרפו גם לבנים ממש, עם כלכלת שוק ודרכונים נחשקים, מדינות סקנדינביה, צרפת, אירלנד ואחרות, שלא לדבר על עשרות המדינות ש"האדם הישראלי החדש" - שבע-סיוע אמריקאי ועצמאות כלכלית - בז להן.

הבנת החשיבות ההיסטורית ניכרה רק בשמאל - חד"ש ומרצ. הממשלה הצליחה, כמו במלחמה, לייצר דעת קהל, שקיבלה את האירוע בנהמות. "ישראל היום": "פרס לטרור"; שלי יחימוביץ': "מפלה ומבוכה"; ציפי לבני: "פיגוע אסטרטגי"; יאיר לפיד וסגניו טרם קלטו. ועמדה האומה מול האו"ם קרועת לב, מתנחלת, עגל זהב עשו הגויים - פלסטין.

מעולם לא היתה המפה הפוליטית הישראלית כל כך עסוקה בעצמה, ובבנליות כזאת, רחוקה מההיסטוריה, העוברת מחוץ לגטו שלנו. מצד אחד, נתניהו עושה מלחמות ומרחיב התנחלויות. מצד שני, יחימוביץ' מצנזרת את השיח "המדיני-ביטחוני". אפשר כמובן להציג את משה מזרחי ואת מיקי רוזנטל כתשובה הולמת להון-שלטון, אבל הדיבור הזה הוא עדות להכחשה העמוקה של התהליך מסביבנו.

כי מה קרה באמת בפריימריז של הליכוד? לא כשלו שומרי חוק, המתנגדים לשוד קשישות, ולא ניצחו מבריחי הרואין. ניצחו המתנחלים וגירשו מהרשימה את מגיני בג"ץ. מבחינת החוק הבינלאומי - זה שהפלסטינים מגייסים בהצלחה לצדם - כל המתנחלים הם עבריינים. עד כה עמד בדרכם, לפעמים, בפרויקט ההשתלטות שלהם, בג"ץ, כשלוחה אחרונה של שלטון החוק, אשר תמיד, בדמוקרטיות, קיים מתוקף אוניוורסלי.

במדינה ללא חוקה, שתחת שליטתה חיים ללא זכויות, כבר 45 שנים, ארבעה מיליוני נתינים, בלי שום ערכאה מסייעת, תחת המגף הישראלי המנשל, במדינה כזאת מילא הבג"ץ תפקיד כלשהו של שלטון חוק, והוא יורד מהבמה, לקול תשואות המתנחלים. במקומו, לאט מדי, מאוחר, מגיעה הקהילה הבינלאומית. ברוכה הבאה. חיכו לך כאן שנים, ארץ זבת דם ובכי מתייבשת כאן, ואת אדישה.

אבל אל מול שער החוק מחזרת יחימוביץ' אחרי המתנחלים, ומתעקשת לסלק את ההיסטוריה מהתודעה הישראלית. יהיו, כמובן, הרבה דרכים לעשות רעש פרלמנטרי בלי לעסוק בממשי. בינתיים הוצגה נבחרתה בצהלה. יריב אופנהיימר, יו"ר "שלום עכשיו" - שעסק בניטור ההתנחלויות - חוסל בידי יחימוביץ'. תבוסתו היא הסימפטום המובהק להכחשה, החוליה שסולקה מהמחרוזת, שעליה מבהיקים תכשיטי חוטובלי-פייגלין-בנט.

יש הבדל בין העבודה לליכוד, גם מבחינת היחס לכיבוש. ויש סיבה לשמחה למראה הנבחרת שמפלגת העבודה מציעה לנו כבוחרים. הצלחתה של יחימוביץ' מדברת בעד עצמה. אבל התיישרותה לימין ביחס להתנחלויות, מבשרת רע, משום שהקולוניאליזם הישראלי הותיר אותנו כמיעוט. חישובי בחירות מייצרים דימוי כוזב. שום רוב בכנסת לא יכפה את רצון המיעוט על הרוב הגדול באזור ובעולם. גם לא אובמה. לכן זה ייגמר בדם. מצד שני, אפשר להסתפק בשערוריות של מי "משתמט" ומי אמר על מי "טמבל", או "חמודה'לה". הפייסבוק מלא באונניה הזאת. גם הכנסת יכולה. ההיסטוריה הרי עוברת בחוץ.
 

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו