בחזרה לאידיאולוגיה

נעה לנדאו
נעה לנדאו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים47
נעה לנדאו
נעה לנדאו

שתי רשימות מפתיעות נבחרו בשבוע שעבר על ידי מתפקדיהן של שתי מפלגות מרכזיות בהיסטוריה הישראלית: האחת כונתה "קיצונית" ו"פייגליניסטית", השנייה הוכתרה על ידי רבים כ"מאוזנת" ו"ערכית". אולם לרשימות החדשות של הליכוד והעבודה דווקא יש הרבה מן המשותף. שתיהן רשימות אידיאולוגיות מובהקות, שנולדו כאנטיתזה מושלמת לטראומה הגדולה של הפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות: עסקנות נטולת ערכים.

את שיאה של הטראומה מייצגת אולי יותר מכל ההצבעה הטקטית למפלגת קדימה בראשות ציפי לבני בבחירות 2009. אז, כשהמוני השמאל-מרכז שעטו אל מחנה לבני כדי לחסום את נתניהו, הם לא ידעו כי תרומתם הגדולה באמת לדמוקרטיה הישראלית תהיה הצבתו של ח"כ רוברט טיבייב בבית הנבחרים. מי זה אתם שואלים? עד היום רוב מצביעי לבני אינם יודעים. למעשה, לרבים מהם קשה למנות בדיעבד יותר מארבעה חברים במפלגה שבה בחרו בקלפי.

חוגגים שנה לזירה הדו לשונית של הארץ

בחייה הקצרים בקדנציה החולפת נהפכה קדימה סמל לאובדן הערכים המפלגתיים, גוף פוליטי ללא אג'נדה, שנולד בחסות יועצים אסטרטגיים. אמנם ראשיתה בנסיבות אידיאולוגיות (נסיגה מהשטחים), אך בהמשך נהפכה לתנועה חסרת בסיס ערכי משותף.

למבוכה האידיאולוגית לנוכח פרשת קדימה הצטרפה גם פרשת העצמאות, כאשר בוקר בהיר אחד התכנסה חבורת ח"כים להכריז על הקמת מפלגה חסרת מהות, שכל תפקידה לקדם את מטרותיו של מנהיגה הטרי - שר הביטחון אהוד ברק. "המפלגה החדשה תפעל לקידום מדינה משגשגת המבוססת על פיתוח המצוינות של אנשיה וטיפוח תחושת השייכות של כל אחד מאזרחיה תחת החזון הציוני", נכתב במצעה הנבוב, שניתן היה גם לסכם באמרה: מי צריך עמוד שדרה כשיש עור עבה.

כך, ללא עמוד שדרה, גם קדימה וגם העצמאות מתו כפי שנולדו. את הלקח החשוב הזה פיספסו כנראה לבני, ששם "התנועה" שלה אומר הכל, וחברה לדף המסרים, יאיר לפיד. שניהם עדיין מוכרים אוויר חם מקושט בסרטים, בעבור אנשי האמצע שלא בהכרח יודעים למנות ארבעה ח"כים עתידיים ברשימות הטריות. אמנם לבני ולפיד עצמם מבקשים לסמל חזרה אל "פוליטיקה נקייה" וערכית, אך הרשימות שלהם חסרות עוגן אידיאולוגי מובהק.

מנגד, רשימת הליכוד החדשה, תהיה אשר תהיה העמדה לגבי ערכיה, מייצגת חזרה להצבעה אידיאולוגית נוקבת. כך גם עשו מתפקדי העבודה, שהצליחו לייצר אבחנה ברורה בין שני צדיה העיקריים של המפה הפוליטית. בשני המקרים פעלו המוני המתפקדים בניגוד גמור לעמדתם של מנהיגי הרשימות שלהם, שהיו מעדיפים לראות מאחוריהם ח"כים ממושמעים המייצגים גישות מעורפלות יותר.

גם במפלגות הקטנות התחדש השיח הרשימתי-ערכי. מצביעי נפתלי בנט מאסו בגווארדיה העסקנית הוותיקה מימי המפד"ל, וחד"ש סובלת מנטישה קלה של מצביעים לטובת דע"ם, בשל העדר נשים מרשימתה.

על רקע כל אלו, וכשהתוצאות ממילא ידועות מראש, תרומתן של בחירות 2013 לחברה הישראלית עשויה להיות בעיקר החזרה לשיח האידיאולוגי. כי כשאין אלטרנטיבה אמיתית לראשות הממשלה - אפשר להתרכז גם באנשים שמאחורי מספר 1.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ