בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנאום שנתניהו לא נשא

54תגובות

זה הנאום שהיה על ראש ממשלת ישראל לשאת בעצרת האומות המאוחדות בעקבות הנאום של מחמוד עבאס:

אני מבקש לברך את ראש הרשות הפלסטינית על צעדכם האמיץ: בכך שבאתם אל עצרת האו"ם בבקשה להכרה בפלסטין כמדינה לא-חברה עליתם על הדרך של פשרה היסטורית בין התנועה הלאומית היהודית - הציונות - לבין התנועה הלאומית הפלסטינית.

פנינו אל העתיד, אבל אי אפשר להתעלם מההיסטוריה. כמה כאב וייסורים היו נמנעים משני העמים, לו קיבלה התנועה הפלסטינית את החלטת החלוקה של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, ולא באיחור של 65 שנים. במקום זאת יצאו התנועה הלאומית הפלסטינית והליגה הערבית למלחמה לא רק נגד ישראל, אלא נגד החלטת האו"ם. לו היתה התנועה הפלסטינית מקבלת אז את הרעיון של שתי מדינות לשני עמים, שאנחנו כן קיבלנו, לא היתה מתרחשת מלחמת 1948, שאתם מכנים "הנכבה", לא היתה נוצרת בעיית הפליטים, עשרות אלפי חיילים ואזרחים משני הצדדים לא היו נהרגים, מדינות ערב לא היו מסתבכות במלחמות, וב-15 במאי 1948 היו מוקמות שתי מדינות בשטח המנדט הבריטי, ישראל ופלסטין, זו בצד זו.

וגם, לו היתה הנהגת אש"ף נענית לקריאת הנשיא אנואר סאדאת ומצטרפת למסעו ההיסטורי לירושלים ב-1977, היה אפשר, באווירת הפיוס של אז, להתחיל לפתור את הסכסוך בין שתי התנועות הלאומיות שלנו.

עוד כתבות בנושא

אבל פנינו אל העתיד. אני יודע שיש בינינו נקודות מחלוקת רבות, ובגללן לא הגענו להסכמים עד כה. אבל ברצון כן לשלום ועם ההכרה הבינלאומית שזכיתם לה ניתן לפתור אותן במו"מ בינינו. לכן אני קורא לך אדוני, נשיא הרשות הפלסטינית, ולפמלייתך להצטרף אלי למטוסי ולחזור ביחד למזרח התיכון. בטיסה הארוכה נוכל לברר בינינו כמה וכמה עקרונות לקראת המו"מ. בשדה התעופה בן גוריון תתקבל בכבוד מלכים, כפי שהתקבל הנשיא סאדאת, הראשון שהיה לו העוז לקבל את המציאות ההיסטורית של קיומה של מדינה יהודית במזרח התיכון; ישראל הגיבה בהתאם ובנכונות מרחיקת לכת לפשרות.

אני מציע, כי משדה התעופה נצא ביחד לכנסת. בשם הכנסת ובשם כל עם ישראל אני מזמין אותך לפנות אל עמך ואל עמי במסר של שלום ושל פיוס. ברור לי, כי כשם שהציבור בישראל ראה בסאדאת שליח של שלום ופיוס כך הוא יתייחס גם אליך. כי את העם בישראל - לא את מדינות העולם - עליך לשכנע, שבחרתם בדרך של פיוס ופשרה לאחר שנים רבות כל כך של איבה וסירוב.

אינני משלה את עצמי שהדרך תהיה קלה. הבעיות העומדות לפנינו מורכבות, ואין הן רק בעיות טריטוריאליות. אך מרגע שיתברר לנו ולכם כי שני הצדדים מקבלים את הלגיטימיות של הצד האחר - תהיה הדרך לפיוס פתוחה, גם אם קשה ומורכבת.

עשית, אדוני הנשיא, דרך ארוכה; בשם העם בישראל על כל גוניו ברצוני לברך אותך ואת חבריך. הבה נאמר בפה מלא ובגילוי לב, כי יש מקום במרחב ההיסטורי שלנו לשתי מדינות - למדינת הלאום היהודית ולמדינת הלאום הפלסטינית. בידינו - בידך, אדוני הנשיא - המפתח.

נאום זה לא נישא. כי לשם כך יש צורך באומץ, בתבונה ובציונות המשלבת חזון עם ריאליזם - כפי שהיו לדוד בן גוריון, כשהוליך לעצמאות ישראל תוך כדי קבלת תוכנית החלוקה, ולמנחם בגין, כשקיבל בברכה את סאדאת בירושלים תוך כדי ויתור על כל סיני. כמה כואב לדעת, כי תכונות אלה, שקיבעו את מקומם של השניים בהיסטוריה, חסרות כל כך לראש ממשלת ישראל היום.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו