בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זכות השיבה לאן

6תגובות

האם כל מי שתומך בעצמאות העם הפלסטיני ומתנגד להתנחלויות, צריך לברך על הכרת האו"ם במדינה פלסטינית, למרות האופי החד-צדדי של המהלך? צעד המביע תמיכה בינלאומית בעצמאות הפלסטינית היה ראוי לברכה, אלמלא כלל נוסח ההחלטה שהביאו הפלסטינים לאו"ם סעיף בעניין הפליטים שיש בו משום איום על עצמאותו של העם היהודי: "פתרון צודק של בעיית הפליטים בהתאם להחלטת האו"ם 194". זהו נוסח קיצוני יותר מזה של יוזמת השלום הערבית, המדברת על "פתרון צודק, שעליו יוסכם בהתאם להחלטה 194". אצל הפלסטינים ה"הסכמה" הושמטה, ונותרה רק החלטה 194.

החלטה זו קובעת, שיש לאפשר לפליטים, המבקשים לשוב לבתיהם ומוכנים לחיות בשלום עם שכניהם, לעשות זאת בהקדם האפשרי. אמנם היא אינה מעניקה זכות שיבה אוטומטית ומיידית לכל מי שרוצה לשוב, ומשום כך הצביעו מדינות ערב נגדה ב-1948, אולם קובעת את העיקרון שיש להתיר את שובם של אלה הרוצים בכך.

במשך עשרות שנים רואים הפלסטינים ומדינות ערב בהחלטה זו, אף שהתנגדו לקבלתה (גם משום שלא הסכימו לקביעה שעל השבים לחיות בשלום עם שכניהם), אישור בינלאומי לתביעתם להתיר את שיבת הפליטים וצאצאיהם לישראל.

אמנם גם הנוסח של יוזמת השלום הערבית, הכולל את המלה "יוסכם", אינו יכול להיות קביל בצורתו, שהרי אין הוא מדבר על פתרון "צודק ומוסכם", כפי שמצטטים אותו לעתים קרובות באופן מטעה, אלא קובע שהפתרון יוסכם בהתאם להחלטה 194 דווקא.

אימוץ החלטה זו על ידי ישראל כבסיס לפתרון פירושו קבלת העיקרון של שיבת הפליטים לישראל בהתאם לרצונם ובחירתם; אחר כך ניתן יהיה להתווכח על פרטי מימושו של עיקרון זה. בדומה לכך, מי שיחתום על הנוסחה "פתרון צודק לבעיית ערביי ארץ ישראל, שיוסכם בהתאם למצע תנועת מולדת", יקבל בכך את עקרון הטרנספר, ואחר כך יהיה רשאי להתמקח על פרטי מימושו. אבל כאמור, בהחלטה שהעבירו הפלסטינים כעת, ברוב עצום שהוא גם תוצאה של מדיניות ממשלת נתניהו, המלה "יוסכם" איננה, ומה שנשאר הוא 194. אמנם החלטות העצרת הכללית אינן מחייבות לפי המשפט הבינלאומי - וזה נכון גם לגבי החלטה 194 עצמה - אבל ברור שנקבעה כאן עובדה מדינית שלילית.

שמענו באחרונה ממחמוד עבאס אמירה שלא יתעקש על שובו לצפת - רמז לאפשרות של ויתור על זכות השיבה לשטחה של ישראל. אחר כך, כאשר בישראל חגגו, ללא הצדקה, את הוויתור כביכול של אבו מאזן על זכות השיבה (במקום לברך על הצעד בכיוון הנכון ולקרוא להשלמתו), באה ההכחשה הצפויה מפיו, לפיה מדובר בעמדתו האישית בלבד, וזכות השיבה של הרוצים בכך היא מקודשת.

יש רק דרך אחת לבדוק האם ההנהגה הפלסטינית תהיה מוכנה לבסוף לוותר על דרישה זו, שפירושה אי-השלמה מעשית עם קיומן של שתי מדינות לשני עמים, ושאיפה לפלסטין ערבית שלמה. הדרך היא להציע מדינה פלסטינית שגבולותיה ייקבעו "על בסיס קווי 67' עם חילופי שטחים מוסכמים" (נוסחת אובמה), עם זכות שיבה למדינה הפלסטינית ולא לישראל. ממשלת נתניהו לא תציע הצעה כזאת; יש לקוות שברק אובמה יעשה זאת בקדנציה השנייה שלו.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו