הזמנה לגזענות

עמיר פוקס
עמיר פוקס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עמיר פוקס
עמיר פוקס

אתמול בבוקר עלתה לדיון בבג"ץ, בהרכב מורחב של תשעה שופטים, העתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח כנגד חוק ועדות הקבלה. בקיצור נמרץ, חוק ועדות הקבלה מאפשר ליישובים בנגב ובגליל שבהם עד 400 בתי אב, להפעיל הליך סינון של מועמדים לרכישת קרקע או בתים ביישוב.

מעבר לישיבת "ועדת הקבלה" עצמה, שבה חברים נציגים מן היישוב, אלה העתידים להיות שכניו של המועמד, עובר המועמד הליכים מקצועיים שונים במכוני אבחון, המזכירים הליכי קבלה לעבודה. לעתים עליו לעבור אבחון פסיכולוגי וגרפולוגי, וכן להסכים לחיטוט משפיל במצבו המשפחתי, החברתי והנפשי. בעילות הדחייה לפי החוק כלולות אי התאמה לחיים בקהילה, וכן "חוסר התאמה של המועמד למרקם החברתי-תרבותי של היישוב הקהילתי, שיש יסוד להניח שיהיה בו כדי לפגוע במרקם זה".

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

חוק ועדות הקבלה, מתחילתו ועד סופו, פוגע בכבוד האדם של המועמד. עצם הצורך לעבור ועדה פולשנית שכזו, שלה סמכות לברר כל פרט אינטימי על המועמד, משפיל ומקומם אפילו אם לבסוף זוכה המועמד להתקבל ליישוב. גם אם לא היתה עומדת מאחורי החוק תכליתו הפסולה - למנוע כניסת ערבים ליישובים - דינו היה להתבטל בגין פגיעה זו. אך מובן שכאשר מובאים בחשבון שיקולים בדבר הקבוצה האתנית או האחרת שאליה משתייך המועמד, ההשפלה גדולה שבעתיים.

הפגיעה בכבודו של המועמד שנדחה כמי שמסכן את אופיו התרבותי-חברתי של היישוב, קשה מנשוא. מדובר בפגיעה אינהרנטית בזכות לשוויון, שמדינה דמוקרטית מחויבת לה. סעיף האי-אפליה שכלול בחוק אינו אלא ניסיון להסתיר את מהותו המפלה. מובן שאיש לא יאמר למועמד את האמת מדוע נדחה, אלא יביא את אחת מעילות הדחייה שמונה החוק.

לא ניתן להצדיק את החוק גם בעזרת פסקת ההגבלה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; החוק נופל עוד בדרישה הראשונה של פסקה זו - תכלית ראויה. שהרי למרות הניסיון להסתתר מאחורי הטענה שמדובר ב"הגנה על לכידות חברתית של קהילות" - תכליתו הפסולה של החוק גלויה לעין כל: הדרת ה"שונה" מאותם יישובים קטנים אקסקלוסיביים. מדובר בעיקר בערבים, אך לא רק. פרקטיקת ועדות הקבלה פוגעת ביהודים רבים, שמשתייכים לקבוצות שלא נושאות חן בעיני שכניהם הפוטנציאליים - מבוגרים, עולים (ובעיקר יוצאי אתיופיה), משפחות חד הוריות, ועוד.

תכלית פסולה זו אף לא מוסתרת על ידי חלק מיוזמיו של החוק ואלה המצדיקים אותו. וגם באשר לתכלית המוצהרת, של הגנה על לכידות היישובים הקהילתיים, אכן היא אינטרס של דרי אותם יישובים - המבקשים להמשיך לשמור על זכותם לבחור את שכניהם ועל תדמיתם האליטיסטית - אך מדוע יש לראות בכך תכלית "ראויה"? ובמה שונה "קהילתיות" יישובים אלה, שאינם כוללים בעלות משותפת או משק משותף, וגם אין להם אופי ייחודי של קבוצת מיעוט, מכל שכונה קטנה או פרוור כפרי של עיר?

נתון נוסף שחייב להילקח בחשבון הוא השפעת החוק בפועל. מעבר לגושפנקה הממוסדת שהוא נותן לגזענות - הוא אף מקדם ומלבה אותה. גם אנשים שאינם גזענים או מדירים מטבעם, ייטו לבחור להם שכנים הדומים להם - אפילו מבלי משים. מכאן שמעבר לפגיעת החוק בזכות לכבוד ולשוויון, הוא נותן כוח משחית בידי אזרחים ובעצם מהווה הזמנה לגזענות.

יש לקוות שבג"ץ יכריע כי החוק אינו חוקתי. לא רק קבוצת הרוב ראויה להגנה על זכותה לכבוד ולשוויון (כמו במקרה של ביטול חוק טל) אלא גם קבוצות המיעוט.

עו"ד פוקס הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ