בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תנו ללדת בשקט

171תגובות

"לשמחתנו הלידה הסתיימה כשהאם והיילוד בריאים" - כך בחר בית החולים איכילוב לסיים את תגובתו למאמרי ("זה ייגמר בקיסרי", 11.11), וזו היתה גם עיקר הביקורת שהוטחה בי מצד הרופאים שקראו אותו: מדוע איני נותנת משקל לפרט הכי חשוב - תוצאת הלידה, בריאות האם והיילוד - ולא התהליך.

ואני שואלת את עצמי מה הכוונה בבריאות? האם קרע בדופן הרחם שנגרם לי במהלך הלידה וארבעה עירויי דם בעקבותיו זו בריאות? האם הטראומה שנגרמה לבתי, שנותקה ממני בחדות עם לידתה ולא ראתה אותי אלא למחרת היום זו בריאות? או שאולי הכוונה בבריאות האם והיילוד היא שנותרנו בחיים? אם הכוונה לכך, אז כן - אנחנו בחיים. שרדנו בלידה.

אני לרגע לא מפקפקת ברופאים שהיו בחדר הניתוח (חמישה במספר!). הם הצילו אותי ואת ילדתי. אך כאן טמונה האי-הבנה: כעסי מופנה כלפי הצוות הרפואי שהיה אחראי ללידה עד לשלב הניתוח. עד לשלב שבו נזקקתי להצלה. לולא התנהלותו, ייתכן שלא הייתי נזקקת לעזרתם של הרופאים המנתחים. לו היינו מקבלות, הנשים היולדות, תמיכה פשוטה, המבוססת על הקשבה והכוונה, לו היו מסייעים לנו ללדת פיזית, כפי שראוי ליילד, הרופאים לא היו צריכים להתערב. נכון, בריאות האם והיילוד ושרידותם הן מטרת העל. אך הבריאות והשרידות האלו היו מושגות בהרבה מקרים גם ללא התערבות רפואית, ואף טוב יותר - ללא צלקות פיזיות ונפשיות.

פרופ' דרורית הוכנר-צלניקר במאמרה "תנו לרופאים לנהל לידות" ("הארץ" 27.11) מבקשת להפקיד את הזכות לנהל את הלידה בידי הרופאים והצוות. ואני שואלת - למה? תנו לנו הנשים לנהל את לידתנו, ולבחור כיצד ללדת כל עוד אנו בבריאות טובה. מחקרים מראים כי תמיכה פיזית ונפשית, תנועתיות, תנוחות לידה זקופות, פרטיות וכבוד מסייעים לגוף לפעול בהרמוניה ותהליך הלידה הפיזיולוגי מתפתח באופן ספונטני ותקין. אתם, הצוות הרפואי בחדר הלידה, מחליפים את הצרכים הללו באפידורל, תרופות זירוז, מלקחיים, ואקום וניתוח קיסרי. זה מה שלמדתם וזה מה שאתם מכירים.

אמנם לא כל הנשים מעוניינות ללדת בלידה טבעית ופעילה, אך כולן זכאיות לבחור כיצד ללדת. משום מה המערכת הרפואית בישראל מתעקשת לרתק את היולדת למיטה ו"לנהל אותה", במקום להקשיב לצרכיה ולכבדם. כך תהליך הלידה הטבעי הופך לאירוע רפואי, דבר שבאופן אבסורדי מסבך ומייקר את הלידה שלא לצורך. לא בכדי חלה עלייה בניתוחים הקיסריים בארץ בעשור האחרון, מ-13.1% מכלל הלידות ב-1998 ל-19.4% ב-2011. מה שאנחנו צריכות זה עזרה, תמיכה, חום, מגע, לא ניהול וריתוק.

היתרונות הפיזיולוגיים של לידה פעילה כמעט מובנים מאליהם. שינויי תנוחות מגבירים את עוצמתם ויעילותם של הצירים - באופן אינסטינקטיבי נשים המגיעות ללדת נמצאות בתנועה ולא בוחרות לשבת או לשכב; כאשר האשה זקופה, כוח הכבידה מסייע להתכווצויות הרחם ולדחיפת התינוק למטה; בתנוחה זקופה או בכריעה מפרקי האגן של האשה, שנעשים גמישים יותר בזכות ההורמונים בהריון, חופשיים להתרחב, לנוע ולהתאים עצמם לצורת ראשו היורד של התינוק; אגן הירכיים נע בחופשיות ובאופן מלא וקוטרו מתרחב למקסימום; וחשוב לא פחות: נשים שפעילות בלידה מרגישות שהן שולטות בתהליך, וכך צוברות ביטחון - הן חשות שהן יולדות בעצמן ולא שמיילדים אותן.

אז מדוע אתם מתעקשים שנשכב בפסיביות במיטה, ונתלים בטענה שרק כך ניתן לעקוב במוניטור אחר העובר? אולי כי כך אפשר לדחוס יותר יולדות לחדרי הלידה ולהזרים יותר כסף לבית החולים? אולי כי כך לא צריך להתעסק אתן ועם כאב הראש שהן גורמות כשהן מסתובבות בחדר ללא הרף, גונחות, כואבות, צורחות ומנסות ללדת בכוחות עצמן, בעוצמה ובשלמות? אולי כי אתם לא רוצים לשחרר את הרסן ולאבד שליטה, מפחד שאחר כך יבואו אליכם בטענות ויתבעו אתכם?

כנראה. כנראה שאלו מקצת הסיבות לכך שבהרבה מקרים איננו יולדות באופן טבעי בכוחות עצמנו, אף על פי שאנחנו בנויות לכך. אלא אם כן אנחנו משלמות הרבה כסף. רק אז אנו זוכות ללדת איך שאנחנו בוחרות, עם תמיכה צמודה. בשאר הזמן ידכם קלה על הדק ההתערבויות המיילדותיות במקום לעודד נשים לקחת אחריות על הגוף שלהן ולהיות שותפות מלאות בהחלטות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו