בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טרויה באסיה

19תגובות

על פסגת הר יאנגמינג התקבצו כמה עשרות צלמים. הם עמדו בשורה מול קו הרקיע, מצוידים במצלמות הדור האחרון. מצד אחד פרושה לרגליהם טייפה כולה. הגרסה המקומית של מגדל בבל - "טייפה 101" - נישאת גבוה מעל לכל. בצד השני ניתן להשקיף על מצרי טייוואן ועל הספינות הסיניות שמפליגות בהם. המחזה עוצר נשימה. פיסת שוויצריה במזרח הרחוק. אדי מעיינות חמים עולים מבעד לעצים הצפופים. הצלמים מחפשים זווית שממנה יקלטו את תפאורת הירוק-עד הזאת, את השמים המעוננים, את קרני השמש שחדרו מבעדם, ואת מי המצרים שבאופק הרחוק. בית הקיץ הפסטורלי של צ'אנג קאי-שק נמצא כמה מאות מטרים מכאן. הוא הוסב לכפר שבו אמנים מחפשים השראה לכישרונם.

אלא שלא הכל כאן ציור וטבע: אי אפשר שלא להבחין במכ"מים ובצלחות הלוויין שעל רכסי ההר. שלושה בסיסי צבא, שמשמשים בית לסוללות פטריוט, הוצבו באזור. הם אמורים לתת מענה ל-1,600 הטילים הבליסטיים שבייג'ינג מפנה לעבר האי.

הדי הצלחתה של כיפת ברזל הגיעו עד לכאן, ולא בכדי. הם מצטרפים להדים אחרים - עזים בהרבה כמובן - הדי הקונגרס ה-18 של המפלגה הקומוניסטית הסינית, שנערך באחרונה בבייג'ינג. "יומון העם" הסיני כינה אותו "הכינוס הפוליטי החשוב ביותר לעתיד העולם". במציאות הגיאו-פוליטית הבינלאומית, טייוואן אינה משתייכת לאותו עולם. לא מדינה, לא חברה ולא משקיפה. איפה היא ואיפה פלסטין. שוב ושוב מחזרת טייוואן על פתחי האו"ם. שוב ושוב דוחה אותה הארגון הבינלאומי בנונשלנטיות.

ברקע: מלחמת האזרחים של 1949, שבה הובסו ה"לאומנים" של צ'אנג קאי-שק בידי ה"אדומים" של מאו דזה-דונג. בעקבותיה נולדו שתי רפובליקות סיניות - "העממית" של מאו וה"הלאומנית", שהוקמה בטייוואן. לאחר המלחמה הכירו רוב מדינות העולם בטייוואן כממשלת סין החוקית. אלא שב-1971 הועבר המושב הסיני באו"ם לבייג'ינג, שנהפכה ל"סין האמיתית", וטייוואן נאלצה להתמודד עם עולם שבו הריאל-פוליטיק מביס את ערכי הצדק והמוסר.

מים רבים זרמו מאז במצרי טייוואן. בשנים האחרונות נרקמו יחסים מפתיעים בין שתי הרפובליקות הסיניות. כשני מיליון סינים מבקרים בכל שנה בטייוואן. בצד הסיני נרשמו יותר מ-5 מיליון כניסות (!) של טייוואנים; 18 הסכמים בילטרליים נחתמו ו-300 אלף זוגות מעורבים נישאו. בכנס בטייפה שדן בהשלכות חילופי ההנהגה בסין, העריכו רוב המומחים כי בייג'ינג של הנשיא הנכנס, שי ג'ינפינג, תפעל להידוק היחסים.

אלא שאליה וקוץ בה. החיבוק הסיני דווקא מרתיע את הטייוואנים, ונטייתם להכרזה על עצמאות - עילה למלחמה מבחינת בייג'ינג - הולכת וגוברת.

סוף הסיפור ידוע, אומרת הגרסה המקובלת. הסינים ניחנים בסבלנות נדירה: הונג קונג חזרה לידיהם? גורל דומה צפוי לטייוואן. ככל שסין מתעצמת ומצליחה כלכלית, ככל שמעמיק שיתוף הפעולה וככל שיגברו הספקות לגבי יכולתה של ארצות הברית לעמוד מאחורי טייוואן - כך יתבסס המומנטום שיוביל ל"סין אחת".

אלא שגם הצד הטייוואני שותף למסורת הסבלנות. גם שם יש הרואים בעידן שיתוף הפעולה החדרת סוס טרויאני: ככל שיותר סינים "יטעמו" מהחווייה הטייוואנית, ככל שיפנימו שחופש אינה מלה נרדפת לכאוס, כך תגבר כמיהתם לדמוקרטיה, אומרים בטייפה. "גם אם זה ייקח 10, 50, ואפילו 100 שנה, בסוף תהפוך סין לדמוקרטיה. אז, ורק אז, נסכים לאחד את שתי המדינות".

הסוסים (הטרויאניים) יצאו לדרך. ההימורים פתוחים.

טייפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו