בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

וידוי של ישראלי מזועזע

116תגובות

בשבוע שעבר הזדעזעתי למקרא הידיעה שמשרד התחבורה בודק אפשרות לאוטובוסים נפרדים ליהודים וערבים בשטחים. התגובה הראשונה שלי היתה מה זה פה, אפרטהייד? מה, אנחנו דרום אפריקה? אחר כך נרגעתי, חשבתי שאם זה ייגמר באוטובוסים נפרדים, אז מצבנו לא רע. אמנם לא מזהיר, אבל יכול להיות הרבה יותר גרוע.

אם שוקלים את המצב בראש קר חייבים להודות שיש משהו בהפרדה הזאת. זאת לא שאלה של מצפון, זו שאלה של ביטחון וכאן, אין מה לעשות, אוטובוסים נפרדים יותר בטוחים מאוטובוסים מעורבים. אל תשאלו אותי אם זה מוסרי. המוסר שלי מתאים את עצמו לנסיבות והמצפון מתיישר לפי המוסר. שלא תבינו אותי לא נכון - אני מתנגד להתנחלויות ואם תיכנסו לפייסבוק שלי תראו מי החברים שלי, אבל המצפון הוא לא חמור שהולך לאן שהפוליטיקה מוליכה אותו, המצפון שלי הוא לא שמאלני ולא ימני, הוא גמיש ומתיישר לפי המצב.

אני איש של גוני ביניים, לא הכל אצלי שחור לבן. הבעיה שלי היא שכל הזמן אני מבין את מי שאני לא אוהב. אני לא אוהב את הדיבורים של הפמיניסטיות בשמאל ולא את הפנים הלא מגולחות של הגברים בימין. אני מאמין בשחרור לחצים. תן ללא מגולחים עם הכיפות לסגור לפלסטינים את המים - אלא למי יסגרו, לצרפתים? תן להם לנתק את החשמל ותן להם להחיל את החוק הישראלי בשטחים. אני לא מסכים אתם, אבל מבין מאיפה בא הכעס. תן להם להוציא אותו החוצה, תן להם לפרוק אותו על ה-3,000 דירות שאף פעם לא ייבנו. תן להם אוטובוסים נפרדים, כי אולי זה יספק אותם.

להגיד לך שזה לא מזעזע אותי? זה מזעזע ועוד איך, אבל חכו, זה עוד כלום לעומת הרגע שבו יקום מישהו ויציע להעלות את כולם על אוטובוסים לעמאן. ואז? אתם שואלים, מה אעשה אז? אני מניח שאני ממש, אבל ממש, אזדעזע. זו תהיה מבחינתי חציית קו אדום, זה יחייב אותי לשבת עם עצמי ולחשוב טוב טוב מה עושים.

מה כבר אפשר לעשות? ההיסטוריון סבסטיאן הפנר ראה איך מגרשים את היהודים מאוניברסיטאות גרמניה והזדעזע. גם הוא שאל את עצמו מה לעשות. הרבה הוא לא עשה, ובזיכרונות שלו הוא מסביר למה. הוא כותב שלא נולד גיבור ולא קדוש מעונה. הוא "איש ממוצע עם הרבה חולשות, שמוצא את עצמו בעיצומו של קרב, בלי התלהבות, במשיכת כתפיים".

גם אני לא גיבור ולא קדוש, אני בסך הכל איש ממוצע עם הרבה חולשות שבעיצומו של קרב צולל בלי התלהבות לבונקר המרופד שלו. שם אני מתחפר ויוצא החוצה רק בבחירות (עוד לא החלטתי: ציפי או יאיר). בינתיים אני מדלג על החדשות וקורא רק את הספורט. את גדעון לוי הפסקתי לקרוא. איך אפשר לקרוא מישהו שכל הזמן תוקע לך אצבע בחזה ואומר: נו, ומה אתה אומר על זה? נו, אז מה אתה הולך לעשות? מה אני הולך לעשות? אני עומד ועושה ככה וככה עם הראש, כמו אחד שלא מאמין, כדי שכל מי שרואה אותי יבין שאני לא אחראי, שאני לא בעסק, שאני מסתייג באופן הכי נחרץ שאפשר.

ההרגל מכביד עלי. אני חייב להודות שמתרגלים. ההרגל הוא האויב הכי גדול של המצפון. ההרגל ממכר והזמן משכיח. הנה, כבר עכשיו אני לא יכול בלי הסודני שלי, שמטאטא לי את הרחוב בבוקר. התרגלתי אליו. לפני חודש עוד ריחמתי עליו ועכשיו הוא חלק מהחיים שלי. קשה להאמין שרק לפני שנה הזדעזעתי מגירוש הילדים הזרים, עכשיו אין לי מושג מה אתם. הם עוד כאן? אני מקווה שבינתיים העניינים הסתדרו איכשהו, הרי כבר אמרתי שחדשות אני לא רואה.

אני בטוח שיום אחד כבר לא אוכל לסבול יותר. מעניין מה צריך לקרות כדי שאתפוצץ. אפשר לעשות מעשים נוראים ו"החיים המשיכו כמקודם, שום משפחה לא נהרסה, שום ידידות לא נקטעה, לא ביטלו אפילו פגישה אחת או הצגת אופרה", כמו שכתב הפנר, שביסודו היה אדם טוב. גם אני אדם טוב, כשמרביצים פה לילד לא אתערב? אבל מה אני יכול לעשות כשמרביצים לו בחברון? אני אמנם מזדעזע בקלות, אבל כל עוד יש דברים שמצליחים לזעזע אותי אז אני בסדר גמור, מצפוני ומוסרי. לא עלי כתב חנוך לוין את השורות הבאות: "בלילה בלילה, באין רואה/ לאור ירח חיוור/ יוצאים אנשי הבסדר גמור/ לתקוע נודות של סיפוק עצמי/ בגביעי הפרחים".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו