בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלום ולא להתראות, פלסטין

189תגובות

בנכבה 1948 איבדנו את פלסטין, למעט הגדה המערבית ורצועת עזה. כעבור 19 שנה, בנכסה, מלחמת התוקפנות הישראלית ב-1967, השלימה התנועה הציונית את כיבוש פלסטין ההיסטורית מהים לנהר. הגדה והרצועה ואל-קודס המזרחית נהפכו לשטחים כבושים. מדוע בפרק הזמן הזה, בין הנכבה לנכסה, לא השכילו מדינות ערב והנהגת אש"ף להכריז על הקמת מדינה פלסטינית בשטחים, שהיו אז תחת חסות מצרים וירדן, ללא מתנחלים מישראל?

השאלה מקבלת משנה תוקף בימים אלה, בעקבות הכרת האו"ם בפלסטין המצ'וקמקת כמדינה משקיפה. ניצחון היסטורי מכנים זאת, שומו שמים. ברחבי הגדה המערבית השמחה לא ידעה גבולות. אלפים יצאו לרחובות לחגוג את המאורע ההיסטורי. שבוע קודם לכן, עם סיום מבצע עמוד ענן של צבא הכיבוש הישראלי, כאשר דם השאהידים עדיין כיסה את רחובות מחנות הפליטים ברצועה, חגגו בעזה את הניצחון. איפה המוסר? התמונות שהגיעו משם לא הותירו מקום לספקות: האקסטזה שדבקה בחוגגים הוכיחה בפעם המי-יודע-כמה, שאנחנו משקרים. כן, משקרים לעצמנו: ניצחון זה לא היה. לכל היותר הצליחו טילי ההתנגדות הפלסטינית להגיע לתל אביב ולירושלים.

אותה מנטרה חוזרת כעת ביתר שאת, אחרי שפלסטין קיבלה מעמד של משקיפה באו"ם-שמום. זוהי אכן ההחלטה היסטורית, שכן בפעם הראשונה בתולדות הסכסוך בין התנועה הציונית לבין התנועה הלאומית הפלסטינית, מודיעה הנהגת העם הפלסטיני, קבל עם ועדה, כי היא מוותרת על זכות השיבה אל תוך מה שמכונה הקו הירוק, קרי: ישראל.

הוויתור הזה הוא בגידה בפליטים החיים בתנאים תת-אנושיים במדינות ערב השכנות: הפליט, שמתגורר היום בלבנון לא יחזור לעיר או לכפר שמהם גורש. לכל היותר הוא יזכה בפריווילגיה להפוך לפליט בג'נין או בעזה. החלטת האו"ם, למרות שהיא סמלית בלבד, היא אות קין על מצחם של מחמוד עבאס וחבורת אוסלו.

חמור מזה: ההחלטה היא הכרה פלסטינית (עם רוח גבית מהעולם), בישראל כמדינת היהודים. מעתה, עתידם של מיליון וחצי הפלסטינים, החיים במולדתם שאינה מדינתם - ישראל - לוט בערפל. עבאס וחבר מרעיו הסכימו, כידוע, לחילופי שטחים עם ישראל והרביעייה הבינלאומית העניקה לעמדה הזאת גושפנקה.

אם הסכימו לחילופי שטחים, מי יערוב שלא יסכימו לחילופי אוכלוסין? זה אולי נשמע דמיוני, אבל אין להוציא מכלל אפשרות שבסופו של סכסוך, יהפכו הפלסטינים בישראל לנושא אקוטי על שולחן המשא ומתן: הם יועברו (בהסכמה) לגדה ולרצועה, ואילו שודדי הקרקעות, המתנחלים, יוחזרו לישראל. בכך יושלם המהלך: מדינה יהודית בלי ערבים ומדינה פלסטינית בלי יהודים. הרי ציפי לבני הכריזה בעבר הלא רחוק, שכל פלסטיני שירצה לממש את מאווייו הלאומיים, לרבות ערביי ישראל כלשונה, יעשה זאת במדינה הפלסטינית העתידית.

אחרי ההכרה בפלסטין נהפך הסכסוך בין ישראל לפלסטינים מסכסוך על זכויות המעוגנות בהחלטות במועצת הביטחון, לסכסוך גבולות בין שתי מדינות - האחת כובשת והשנייה תחת כיבוש. כל פלפולי הלשון של מצדדי ההחלטה בנוגע לזכות השיבה, נועדו לטשטש את התמונה האמיתית: הזכות הזאת נהפכה, ביוזמת הפלסטינים, לחלום באספמיה.

שלום ולא להתראות, פלסטין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו